אור דוד יד

לפניך במנחות כי מנחת קנאות הוא לברר הזנות מסוטה והוא המכפר וכ"ז גרמו בעונם והשביעי הוא צרות עין אכן כבר אמרו חז"ל ותרעינה באחו בזמן ששובע נראין הבריות באחוה. וכיון ששלחן של לחם הפנים היה מעורר שפע ברכה לעולם לא הי' צרות עין אך כיון שגרמו בעונם להסתלק לכן הם בגולה והם צרי עין. כ"ז התחכם אחשורוש לקטרג עליהם וזה תחבולותיו. אכן המלאכים הקרובים למלך כי כל מלך במגילה משמש קודש וחול. א"כ לעומת זה המלאכים השוכנים מעלה הקרובים אל השי"ת התנצלו על ישראל לקטרגו עליהם ישראל בהיותם בביתם שמשו כל העבודות עתה אנוסים המה בגולה אבל אתם כלום עשיתם מה מעבודות הללו הלא כל העבירות הללו בכם ולא רציתם כאשר אתם בשלוה לעשות. לכן בזה יובן מ"ש חז"ל שפרחה צרעת בושתי כי אחרי הקטרוג של מלאכים עליהם משבעה דברים שהנגעים באים פרחה צרעת ועשתה פרי עונש על ושתי

(טז) ויאמר ממוכן בגמ' מגילה תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפרעניות א"ר כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש. והוא תמוה למה לו להברייתא להביא דממוכן זה המן מקרא גופי' מוכח דהדיוט קופץ בראש שהוא היה אחרון מהנמנים ואמר תחילה. ונ"ל עפ"י מד"ר אסתר דאיתא פלוגתא אהא דויאמר ממוכן חד אמר דינינו כדיניהם דתנן דיני ממונות כו' דיני נפשות מן הצד ואחרינא אמרו אין דינינו כדיניהם ומפני מה אמר ממוכן כו' ולפ"ז י"ל דהנה תוס' הביא כאן ד"ה ממוכן יש מדרש שהי' דניאל ולכאורה יש לגמגם למ"ל להתוס' להביא מדרש המתנגד לשיטת הגמ' דממוכן הוא המן. אכן נראה דלפי הנ"ל ניחא דע"כ סוגיית הגמ' סברי דאין דינינו כדיניהם דאל"כ מנלן שהדיוט קופץ בראש דלמא רק בשביל שהדין כן ולפ"ז שפיר אי הוי מפרשינן דממוכן היה דניאל ומסתמא אחז כדיני ישראל דמתחילין מן הצד ולא היה ראיה שהדיוט קופץ בראש לכן הביא דממוכן זה המן ובדיניהם מתחילין מן הגדול וע"כ הוא בשביל שהדיוט קופץ בראש ולכן הביא בתוס' יש מדרש שהוא דניאל ולכן לא אמרו בגמ' דמקרא מוכח שהדיוט קופץ בראש דהו"מ לפרושי דממוכן זה דניאל ודניאל מסתמא הולך עפ"י דין דמתחילין מן הצד רק לפי שתנא ממוכן זה המן מוכח שהדיוט קופץ בראש

עוד נ' כי הנה מלת ממוכן לפורעניות הוא כי דרך משפט או"ה שיהי' להם פראקעראר שהוא מחפש חובת הבע"ד ועומד מצד המשפט לפשפש חובות הבע"ד. והנה אם הי' ממוכן שם עצם לא היה ראי' ממה שקפץ בראש כי בד"נ מתחילין מן הקטן כדי שידונו אח"כ הגדולים אמנם כיון שהיה מוכן לפורעניות והיה הקטיגור המלמד חוב מהנימוס לשתוק לראות מה שילמדו זכות ואח"כ יחפש לסתור דבריהם וא"כ למה חש לומר דעתו אלא ע"כ שקפץ בראש

לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כבר תמהו המפרשים שהוא כפוחת בכבוד המלך שאלו למלך לבד לא היה ענשה כ"כ חזק רק שנוגע לשרים והוא כמחשב השרים נגד המלך. ונראה לי כי היה ירא לחוות דיעו לרעה פן יחרה אח"כ המלך עליו כי הנה אחשורוש הקריב לפני יודעי דת ודין כי כן משפט בדבר שהמלך נוגע כמ"ש כי כן דבר המלך היינו במקום שהמלך בע"ד המשפט לפני כל יודעי דת ודין לכן אמר שא"כ מי ישפוט כי לא על המלך לבדו כי כלנו נוגעים בדבר א"כ לא יוכל שום אדם להורות לכן יצא דבר מלכות מלפניו חק חדש ויכתב בדתי פרס ומדי וחק לעולמים ראוי שיהי' המלך הנותן חקים למדינה. שוב מצאתי בס' יע"ד או י"ל כי הנה משפט שבין איש ואשתו הבעל יוכל למחול והנה מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כי האימת מלך הוא טובת והשקט המדינה ואם ימחול יגיע רעה להכלל ואיך ימחול הוא בדבר הגורם רע כללי לכן כיון שהקריב לפני יודעי דת ודין המשפט כי המלך אין ראוי לשפוט דבר שהוא נוגע וזה הוא דבר המלך ע"כ הקריב לפניהם וא"כ שהוא דבר עצמו היה ירא פן יתפייס