אור דוד יא

מה שחטאו בשיטים בערבות מואב ובשיטים חטאו בזנות. ואתחנן לא תנאף. עקב ואעש ארון עצי שיטים וכבר הבאתי תנחומא תרומה שמכפר על מעשה שטים שהוא הזנות. ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כו' וכתיב ונתת את הברכה כו' ואת הקללה בהר עיבל. ובהר עיבל נאמרו קללות על עריות כמבואר בפ' תבא. שופטים בין דם לדם דם טמא לטהור אלמא שאפילו ליזהר באשתו מטומאת נדה. תצא אזהרה לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא עמוני ומואבי. תבא הקללו' בהר עיבל היו ג"כ על עריות. נצבים דעין ניאוף שמרה נשף ואמר לא תשורנו עין וע"ז אמרה תורה הנסתרות לה' אלהינו שהוא מעניש. וילך כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון ואמרו חז"ל השחתה דבר ערוה וע"ז. האזינו שחת לו וכ"מ שנאמר השחתה אינו אלא ערוה וע"ז. או כי מגפן סדום גפנם ענבימו ענבי ראש ובזוה"ק האזינו ענבים דסחטה חוה ונח וישת מן היין ובג"כ ענבימו ענבי רוש אלמא שצריך ליזהר מיין שמביא לידי זנות ולוט לא נזהר. ברכה הוצרך משה להתפלל על ראובן בשביל מעשה בלהה אע"פ שלא חטא וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה רק לפי שמעלה עליו כאלו שכב הי' מעוכב עד שמשה התפלל עליו מכ"ש לוט שזינה עם בנותיו

(י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. במדרש וכי בכל הימים לא טוב אלא יום שבת היה ועמד ביע"ד. ונר' עפ"י מ"ש במ"ר כי מלך הוא הקב"ה וזה פי' המדרש שאטו אחשורוש בשאר הימים לא שתה ולא הי' טוב לבו ביין אכן קאי על הקב"ה שטוב לב המלך ביין שעושין ישראל לקדש על היין שע"י קידוש שעשו ישראל נתעורר הזכות לנקום נקם בושתי שהיתה עושה מלאכה בשבת עם ישראל ולכן עלה בלב אחשורוש לסבב הריגתה ושלח אשר תבא ושתי אליו. או יפורש דהנה לכל העמים עשה משתה לדבקן לאהבה אותו ולא היה ירא מאתם אך מישראל שראו ששימ' בכלי מקדש ירא פן ינקמו בו ויעמדו עליו ויהרגוהו לכן מפחדו לא נשתכר ע"ד שאמרו חז"ל ב"ב ד"י יין קשה פחד מפיגו אכן בשבת ידע שאסור להרוג בשבת אז לא הי' לו פחד ונשתכר וציוה להביא ושתי

מסורה. ביום השביעי ואידך ביום השביעי נשיא לבני אפרים. נ' פשוט דנשיא אפרים הקריב בשבת כן הכא היום שביעי הוא שבת וטוב לב המלך הקב"ה ביין של קידוש כמ"ש במדרש

במד"ר כטיב לב המלך אבל לישראל לא הי' טוב לבם ביין כי הנה אמרו חז"ל כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין א"כ המלך שחפץ בזנות והעמיד זונות ערומות א"כ ע"י היין ייטיב לבו למלאות תאותו: אבל לישראל שחפץ באמת לבלי יכשל ע"כ היין לא ייטיב לבו ואדרבה יהפך לו לרעה נגד רצונו למרוד במקום ע"ד שכ' הרמב"ם ז"ל שנפש ישראל מתאוה טוב ונתן טעם על כופין עד שיאמר רוצה אני

(יא) להביא את ושתי המלכה לפני המלך וגו' את יפיה. במגילה דמ"ו ד' נשים יפיפיות היו בעולם כו' רחב בשמה יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה. תמוה למה הביא זאת ובוודאי ללמד העם דעת ומוסר השכל. והנראה בעה"י דכאן נזכר שם וקול וזכרון וראי' דזה הכלל יופי הוא מצד הקדושה וגם למ"ד אפיק אסתר ומעייל ושתי אי לא היתה חוטאת הי' למוטב ויש ללמוד מחז"ל אל תאמין בעצמך דאף שהיה לושתי יופי המשובחת והיא מצד הקדושה עכ"ז הבחירה שלה גרמה מה שגרמה והבן. ונשים צדקניות הנ"ל רחב שהיה זנתה בשמה נתגיירה ויצאה ממנה נביאים ויש ללמוד לכל אדם לראות לעשות לו שם קדוש בהתנהגותו בישרות ועובד השי"ת ומקדש ש"ש ברבים. דענין השם שייך ברבים ומזכה רבים אין חטא בא על ידו וכ' בספרים דלמזכה הרבים יש שכר מצוה אפי' בהאי עלמא ק"ו בעוה"ב וע' ר"ה דל"ב פקידה דשרה כיון דרבים אתי מינה כרבים דמיא וברבים קרוב ה' בכל קראינו אליו וזוכה לרחבה וז"ש רחב בשמה לרמז ע"י שם קדוש שמזכה רבים שילמדו לילך באורחותיו