אוהב משפט חלק א פח

זרע ברוך שם וכ"נ מדברי הרדב"ז בחדשות סי' תרפ"ו אמנם ע' להמ"א שם ס"ק ל"ג שכ' דמ"ש ההגה הוא אפי' באיסור תחומין דרבנן ומשמע דבשוגג איירי דבהכי מיירי ההגה מדכ' דיתן דמי חטאת ואין חטאת באה אלא על השוגג וכ"כ ה' אשל אברהם למהרא"ד הנד"מ וכ"כ ה' זרע אמת א"ח סי' מ"ג דאפי' באיסור דרבנן ובשוגג אמרי' הכי והוכיח מדין פורש מן הנדה באבר חי בי"ד ס"ס קפ"ה ע"ש ומ"מ נר' ברור דכ"ז אינו אלא לענין תקנתא דמ' תעניות ואהא קאי המ"א והזר"א דהדין שוה אבל לענין תקנת' דיתן דמי חטאת הא ודאי דאינו ענין למידי דרבנן דל"ש חטאת אלא באי' דאו' ודכוותה בזה"ז יתן דמי חטאת משא"כ מדרבנן וכ"מ מדברי ה' אשל אברהם שכ' לגבי מ"י וכן מדוקדק ל' הזר"א דלא נקט כ"א תקנתא דתענית וכ"מ בפסקי מהרא"י דבסי' נ"ה לא נקט אלא תענית מ"י וכ"כ בשם פסקי רמ"מ ובסי' ס' כ' גם תקנה דדמי חטאת וע"כ הט' דבסי' נ"ה איירי רק באיסור דרבנן דל"ש דמי חטאת משא"כ בסי' ס' כמו שיראה הרואה ע"ש ואף דבסי' נ"ה כ' בשם רמ"מ דאפי' חללה שבת כה"ג אפי' בהבערה דהוי איסור דאורייתא די היה בכך וכו' ע"ש התם קאי אשיעור דמ' תעניות וה"ק דא"ץ יותר מצד התענית ולעולם צריך עוד תקנה אחרת דדמי חטאת ולא קאי עליה התם ומכאן יש לתמוה על הב"ד סי' קי"ג במי שכיבה את הנר שכ' דחייב חטאת ויקרא פ' חטאת וכו' ע"ש דהא קי"ל במשאצ"ל דפטור עליה כד' רוה"פ שהביא מרן הב"י סי' רע"ח וכ"מ בש"ע ס"ס של"ד וסי' רע"ח וכמ"ש ה"ה ז"ל וכ"פ מרן בסי' שט"ז ס"ח בסתם ע"ש וע' להמט"י סי' רע"ח ולה' כף החיים הי"ו הנד"מ שם ובסי' שט"ז אות ע' ומסתמות דברי הב"ד ז"ל משמע דמיירי גם בכבוי שאצל"ג דסתם כבוי ל"מ צל"ג אלא בכיבוי להבהב הפתילה או לעשות פחמים כמ"ש האחרונים סי' רע'"ח ע"ש וא"כ איך כ' דחייב חטאת כיון דאיסורו מדרבנן גם יש להעיר מזה על ה' חיי אדם סוף כלל ט' דנר' מלשונו דגם בדרבנן צריך דמי חטאת וצ"ע. וע' להא"ח סוף ה' שבת דנ"ח ע"ד שכ' בשם הר"מ ז"ל דמי שחלל שבת בהוצאת חפץ לרה"ר או בנגיעת אש וכיוצא בדברים אלו יש לו ליתן ה' דינ' הליי"ש לצדקה ובזה יתכפר לו כי בזמן שהיה הבית קיים היה מקריב חטאת וחטאת בת דנקא וכו' גם טוב להתענות בו"ה ונהגו להתענות אחר השבת ע"כ וה"ד הברכ"י סי' של"ד אות ו' ע"ש ונר' דהאי נגיעת אש דקאמר היינו שנגע בנר דלוק והטהו ונמצא מבעיר מדאו' וחייב חטאת כדאית' בגמ' דשבת די"ב ע"ב גבי רי"ש שכ' על פנקסו קריתי והטיתי וכו' אביא חטאת שמינה דאם נגיעה ממש בלא הטיה אין בו איסור עי' בהגה סי' רע"ז ס"ג וע' בסי' ש"ח סמ"ב דדבר שהוא מוקצה מותר ליגע בו ובלבד שלא יהיה מנענע אפי' מקצתו ואף דבסי' ש"י ס"ו פ' מרן דמוקצה אסור ליגע בו הנה