אוהב משפט חלק א פו

וגרירה ומלאכה שאצל"ג הוא כמו בכבוי שנמשך לו ממנו הנאת השמן ובשבילו מכבה נמצא דפ"ר הוא עושה מלאכה ומכוין לענין אחר שאינו מלאכה ומשאצל"ג מכוין לעשות המלאכה ממש לתכלית הנמשך ממנה שהוא הנאת השמן עש"ב וא"כ נר' פשוט דה"ה במגיס שמתכוין להגיס שלא יקדיח והבשול נעשה ממילא הוי כמו גרירה והגם דכ' התוס' בשבת ובכריתות הנז"ל ובסוכה דל"ג ע"ב ד"ה מודה דחותה גחלים כדי לכבות העליונות והובערו התחתונות דפטור לר"ש משום מלאכה שאצל"ג ע"ש וחותה הוי ממש כמו מגיס היינו משום דכיון דהוי פ"ר דלא ניח"ל הוי בכלל מלאכה שאצל"ג וכמבו' שם בדבריהם אבל ודאי עיקר מלאכה שאצל"ג אינו אלא כשעושה מלאכה ומתכוין לד"א הנמשך ממנה וע' לה' תוספת שבת סי' רע"ח אות ב' שהשיג על ה' אור יקרות מדברי הר"א שהביא הכ"מ ע"ש ולפ"ד הפר"ח ל"ק גם עפ"ד הפר"ח ניחא מאי דלכאו' ק"ט ע"ד הכ"מ בשם הר"א דאיך יתכן דכשאינו מתכוין למלאכה כלל חייב וכשמכוין למלאכה ולא לתכליתה פטור וכן הק' הכפו"ת בחי' לסוכ' דל"ג ע"ב ד"ה כ' מרן ע"ש ולדברי הפר"ח ניח' דכ"ר הוא נהנה מן הפעולה עצמה שנעשית ממנה המלאכה בהכרח ל"כ מלאכה שאצל"ג שאינו נהנה מפעולת המלאכה אלא מן התכלי' שהוא התר ועוי"ל דכשאינו מתכוין למלאכ' כלל והוא יודע בודאי שהמלאכ' נעשית אע"פ שאינו נעשה בשביל אותה כונה הרי הוא כאלו בא זה בכלל כונתו אבל כשמתכוין למלאכה ועוקר ממחשבתו צד האיסור ומתכוין לצד ההיתר פטור וכ"ר להמחה"ש ע"ד המ"א שכ"כ. גם משה"ק הכפו"ת מחותך ראש עוף לצחק בו הקטן שכ' הרמב"ם דהוי פ"ר והתם מכוין לגוף המלאכה דהיינו הריגת העוף אלא שא"מ לתכליתה להרוג העוף ליטול נשמתו מא לצחוק הקטן בראשו ע"ש כבר הרגיש בזה הפר"ח וחילק לפי דרכו דבמלאכה שאצל"ג היינו כמו בכבוי שא"ץ לכבוי ואינו נהנה ממנו לאפוקי חתיכת ראש צפור לקטן לצחוק בו שמכוין לנטילת נשמה ונהנה מחתיכה במה שנתנו לקטן לצחוק בו ע"ש ודבריו סתומים דהא התם נמי נתינה לקטן אינו גוף החתיכה אלא נמשך ממנה ואפ' דחתיכה ונתינה נחשבים ענין א' דשניהם נעשו בראש זה ודמי לצידה וגרירה ול"ד לכבוי דהשמן והכבוי הם ענינים נפרדים לגמרי ואינם דבר א' א"נ י"ל דחותך ראש צפור ליתנו לקטן הנאת הנתינה מתיחסת אל החתיכה שא"א לעולם ליתן ראש צפור לקטן בלתי חתיכה ונטילת נשמה ולכן נקראים ענין א' ל"כ הנאת השמן אינה מתיחסת לכבוי שרוב הנאת שמן בלא כבוי והם ב' ענינים כנ"ל בכונת הפר"ח וניחא בזה משה"ק הכפו"ת שם (בד"ה והרמב"ם) ע"ד הרמב"ם שכ' שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד וכו' דמשמע שמכוין גם להריגה ולמה הוצרך לזה כיון דפ"ר ע"ש דהוצרך לזה לו' דל"ה מלאכה שאצל"ג דכיון דהנתינה א"א בלתי חתיכה נקראים ענין