אוהב משפט חלק א פב

יחרך המאכל ואין לומר דמה"ט דקדק הר"ן וכ' שהעבירם מרותחין מעל האור דכל שאינה על האור ליכא למיחש לשמא יחרך וליכא אלא משום מבשל אבל בעודם על האש אפי' נתבשל כמב"ד אסור להגיס וכמ"ש דהא ליתא דכבר כ' הה"מ הביאו הב"י דלמ"ד דבנתבשל ליכא משום מבשל אף בעודו על האש דהעבירה מרותחת על האש קרי לה ע"ש והר"ן דנקיט העבירן מרותחין משום רבותא דסיפא דצמר ליורה וא"כ הדק"ל א"ו דמגיס שלא יקדיח תבשילו ה"ל מלאכה שאצל"ג ופטור דהקדחת התבשיל בא מרבוי האש ובמשכן זהירים שלא להרבות אש ועצים וכמ"ש התוס' גבי כבוי וכמש"ל ומ"מ בצמר ליורה אסר להגיס לעולם דדרך הצבעין תמיד להגיס שלא יחרכו ולאו משום רבוי האש אלא שזה טבעם שבלא הגסה תמיד הם מקדיחים

נמצא דמכל הני טעמי תריצי דכתיבנא פטורה אשה זו מחטאת ואין עליה כ"א איסור דרבנן ול"ד למ"ש בהגה בס"ס של"ד דהמחלל שבת צריך להתענות מ' יום בו"ה ולא ישתה יין ולא יאכל בשר ויתן לצדקה דמי חטאת ע"ש מאחר דליכא הכא רק איסור דרבנן וגם הוא ובשוגג בעלמא וכמ"ש וע' להברכ"י בסי' של"ד הביאו הזכ"ל ח"א מע' ש' ה' שבת אות ב' שכ' בשם הא"ח סוף ה' שבת במי שכיבה הנר בשבת בשוגג דיתענה בו"ה ויתן לצדקה שיעיר דמי חטאת ע"ש ונר' דחש לדעת הרמב"ם דמחייב במלאכה שאצל"ג ולכך הצריך ליתן דמי חטאת ולא ס"ל כמש"ל בשם החכ"ש דמודה הרמב"ם בעשה בשוגג ומ"מ לענין תענית לא כ' רק בו"ה דוקא ולכן השבתי ג"כ לאשה זו שתתענה בו"ה ואירע סמוך להם יו"ד בטבת) ובפרט כי הן בעין גברה החולשה אמנם לענין דמי חטאת נר' דפטורה וכדכתיבנא ולכשיבנה בהמ"ק בב"א אם היא בת חיובא תביא חטאת שמנה) והוא רחום יכפר [א"ה מ"ש ה"ה ז"ל לפטרה מחטאת לדעת הרמ"ך והרא"ש והר"ן דכל שנתבשל כמב"ד תו ליכא משום מבשל (וכ"ה דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בח' לשבת דח"י ע"ש) אי"ן כן דעת מר"ן ז"ל סי' שי"ח דבב"י פי' דברי הטור דאם לא נתבשל אלא כמב"ד חייב מדאורייתא משום מבשל וכדעת הרמב"ם ורש"י ובש"ע ס"ד העתיק ל' הטור משמע דכונתו לפסוק כהטור וכפ"מ שפי' דבריו בב"י דאיכא איסור דאורייתא וכ"כ המט"י שם סק"ב וה' כף החיים הנד"מ למוהרי"ע נר"ו אות ח"ן ע"ש וע' להדרישה מ"ש בדעת הרמב"ם ז"ל דכי נתבשל כמב"ד תו לית ביה איסורא דאורייתא אלא מדרבנן וכבר השיגו ה' מאמ"ר בסוף הסי' ע"ש וכן הבין מרן בכ"מ ובב"י והרמ"ך ז"ל בדעת הרמב"ם דחיובא איכא מדאורייתא אולם מ"ש ה"ה ז"ל עפ"ד הה"מ בשם י"מ שכ' דאינו חייב אלא בהגסה א' ושלזה נוטה דעת הרמב"ן והרשב"א הוא טעם נכון וכ"ה בחי' הרשב"א