אוהב משפט חלק א פ

וכו' פטור וכמו שדקדק מרן בכ"מ שם מדבריו דאף שהגיע למב"ד שייך בו בשול וחיובי מחייב ע"ש

ומ"מ נר' דאף דדעת הרמב"ם דבעי' שנתבשל כ"ץ מ"מ הרי כ' מרן בכ"מ שם דהרמ"ך הק' על רבינו והוכיח דכל שנתבשל כמב"ד אם מבשלו יותר אין בו משום מבשל מדשרי להשהות ע"ג כירה גרופה וקטומה מה שצריך לו לאכול בלילה ול"ח דילמא מגיס כדאמרי' בצמר ליורה וגו' וכ"נ דעת הרא"ש הביאו מרן בב"י סי' שי"ח דבהגיע למב"ד אין בו בישול וא"ח חטאת משום מבשל ואף דלדעת הב"י הטור חלוק על אביו הרא"ש כבר תמהו עליו הפרישה והב"ח והשוו דעתו לדעת הרא"ש ולדברי שניהם דעת הרא"ש דבנתבשל כמב"ד ליכא חיוב חטאת אלא איסור בעלמא וא"ך גם משום מגיס לית ביה ואין לחייבו וכ"ה ג"ך דעת הר"ן הובא בב"י ס"ס הנז' באלפס והקדירה שהעבירן מרותחין שכל שלא נתבשל כמב"ד אין מוציאין בכף מהם דנמצא מגיסן ואיכא משום מבשל אבל כל שנתבשל כמב"ד תו ליכא למיחש להכי ע"ש מבו' דכיון שהגיע למב"ד תו ליכא חיוב משום מבשל ולכך שרי להוציא בכף וזהו ע"ד מ"ש ה"ה פ"ג הי"א והביאו הב"י שם ע"ש וכיון דכל הני רבוותא הכי ס"ל כדעת אחרים שכ' ה"ה הנז' הכי נקטי' וא"ך בנ"ד דכבר הגיע למש"ד וכמ"ש יש לפטרה מחטאת ובפרט לדעת היש מי שאומר והרמב"ן והרשב"א שכ' ה"ה דדוקא בהגסה הראשונה וכנז'

עוד יש מקום פטור לאשה זו עפ"מ שנתבאר בשאלה שאמרה שלא נתכוונה כלל לשם בשול אלא שלא יקדיח והוא דהנה מרן בכ"מ פ"ג הי"א כ' בשם הרמ"ך שהק' לדעת רבינו דע"י ההגסה מקרב הבשול היאך התירו לסמוך קדירה חיתא ולא גזרו דילמא מגיס ותי' דכיון דהקדירה חיתא מסיח דעתיה ולא מגיס ע"ש והיינו דכמו דל"ג שמא יחתה מט' דכיון דאינו צריך לסעודת הלילה ובאורך הלילה היא מתבשלת בלא חיתוי אינו מחתה מינה נמי דלא מגיס וע' בתוס' שבת דצ"ד ע"א בד"ה ר"ש פוטר שכ' דכבוי שלא יקדיחו הסממנים לא היה במשכן כי זהירים היו שלא להרבות אש יותר מדאי ע"ש וכן צ"ל לדעת הרמב"ם שכ' הה"מ דכל שנתבשל כ"ץ אין חיוב בהגסתו דקשה דילמא מגיס שלא יקדיח א"ו דמגיס שלא יקדיח פטור דלא היה במשכן וא"ך בנ"ד שא"ץ בהגסה זו לקרב הבשול דבאורך הלילה הוא מתבשל בלא הגסה ומסתמא דמסחא דעתה מלהגיס לצורך הבשול וכמו שכן היא אומרת בהדיא שלא לקרב הבשול נתכוונה אלא שלא יקדיח פטורה ויש לדמות זה למ"ש הרדב"ז בחדשות סי' תרפ"ו ע"מ שנשאל בסוחט אשכול לתוך הקדירה שאין בה לא אוכל ולא משקה והוא אומר לאוכל אני צריך ואח"ך אתן אותו לאוכל אם הוא חייב או לא והשיב דמל' רש"י שכ' דלתוך הקערה זמנין דלמשקה קאי