אוהב משפט חלק א עט

והמה"ש וכנז"ל וע"ע לה' ראש"ל שם סי' ו' ובסה"ב ישא איש סי' ג' ועולת איש סי' ו' ז' ועמ"ש מוה"ר הרמ"ז זצ"ל בסה"ב ויא"מ סי' ו' ובס' וידבר משה סי' ה' ובס' ויען משה יו"ד סס"י ב' משם מוהר"ם שמאמא ומהר"א חג'אג' והרב שד"ר צ"ל דלדידן קי"ל דדעת מרן דלית לן דין רה"ר בזה"ז וע"ע בויסמוך משה ד"ז ע"ג וע' לה' ישמח לב סי' ד' בתש' ה' אביו ז"ל ומה שהעיר ע"ד ולהשש"א סי' של"ד ושמ"ה

סימן ט"ו

שאלה מעשה באשה אחת שהשכימה ביום ש"ק לראות התבשיל של דייסא שעל האש המונח לסעודת היום ומצאה שהגחלים בוערות כלפידים והגיסה התבשיל בכף כדי שלא יקדיח התבשיל מרוב האש ושוב נודע לה שיש איסור בהגסה שהיא מצרכי הבשול ולשאול הגיעה אם יש למצא לה זכות לפטר' מהעונש וחקרתי ממנ' לאיזה צורך הגיסה בתבשיל ומה לה לקרב בשולו האם צריכה לתבשיל באותה שעה ואמרה שת"ו לא נתכוונה כלל לקרב בישולו וכונתה רק שלא יחרך התבשיל כי חשבה שאין איסור בדבר ומע"ש הכינה הכף לצורך זה. ואמרתי לברר מה דינה של אשה זו

תשובה תחלה צריך לברר אם יש חיוב חטאת מן הדין בהגסה זו או ליכא רק אסור בעלמא ולכאו' יש מקום לומר דליכא חיוב חטאת בנ"ד עפ"ד הה"מ פ"ט מה"ש ה"ד (ופ"ג הי"א) די"מ שכתב שאין חיוב בהגסה אלא בהגסה הראשונה שאינו מתבשל מהרה אלא בהגסה זו אבל משהגיס פעם א' דבלא הגסה זו מתבשל המגיס פטור דמאי עבד ולזה נוטה דעת הרמב"ן והרשב"א ע"ש וא"ך בנ"ד שכבר מע"ש הגיסה פעמים שלש אין בהגסה זו לצורך לבשול ופטורה מחטאת וליכא אלא איסור בעלמא אמנם כבר סיים הה"מ וז"ל ובודאי לד"ה כל שאין בבטולו חיוב אין חיוב בהגסתו ר"ל שאין חיוב בהגסת מבושל כ"ץ לדעת רבינו ולא בהגסת מבושל כמב"ד לדעת אחרים ע"ש משמע מדבריו דהרמב"ם ואחרים חולקים על י"מ שכ' הנ' ולדעת הרמב"ם כל היכא שלא נתבשל כ"ץ יש חיוב חטאת בהגסתו ולא סגי בנתבשל כמב"ד וא"ך בנ"ד אף שנר' שכבר הגיע לנוב"ד שהרי הדרך הוא לטגן הדייסא בשמן עם בשר ותבלין ומגיסים בה הרבה ושוב ממלאין את הקדרה מים ומרתיחים אותה וכבר נעשה ריחה נודף בשעה שהגיסה בכף ומסתברא שכבר הגיעה למב"ד מ"מ לדעת הרמב"ם אי"ז מספיק ובעי' שנתבשל כ"ץ והוא ממ"ש שם ה"ג המבשל על האור דבר שהיה מבושל כ"ץ