אוהב משפט חלק א עח

דהוי שבות דשבות י"ל דהיינו משום דס"ד דאין לנו בזה"ז דין רה"ר אלא דיותר נר' דטעמו כמ"ש דכיון דהגוי נוטל מן העגלה לרשות ישראל ל"ד לההיא דסי' ש"ח ס"ג ואסור משום מוקצה דדוקא כשהם בידו ממש התירו וכדכתיבנא וכ"כ בקש"ע ה' שבת סי' צ' אות כ' דאסור לומר לגוי לפנות הסחורה מן העגלות לתוך אוצרו ואם בא לפנות ימחה בידו ע"ע

ומ"מ היכא שאין הגוי רוצה להמתין למו"ש ורוצה להשליך הסחורה בתוך השוק ויש חשש גנבים ולא אפ' בשומרים כ' ה' כה"ח שם דיש להתיר במקום הפסמ"ר לפתוח לו חדר ולשים שם הגוי הסחורות ע"ש וע' להעה"ש אות ד' וזה דוקא היכא דליכא איסור הוצאה אמנם היכא דאיכא איסור הוצאה נר' דלהסוברים דגם בזה"ז יש לנו דין רה"ר אין להתיר דדוקא שבות דשבות התירו במקום הפסד גדול כמ"ש האחרונים והביאם הכה"ח שם אות מ"א וכמו שציין שם למ"ש באות מ"א אבל להסוברים דבזה"ז אין לנו דין רה"ר ולא הוי אלא מדרבנן יש להתיר. והנה מרן ז"ל בסי' ש"ג סח"י נר' שסתם כמ"ד דאין לנו דין רה"ר בזה"ז וכמ"ש העה"ש שם ומ"ש הברכ"י ס"ס שמ"ה דהכל הוא מדברי המלמדים זכות לקעד"ן משמעות הדברים כהעה"ש דא"כ הל"ל והשתא לית לן וכו' אבל מדכ' והשתא דלית לן וכו' נר' שזהו דין מוסכם להל' ולא באו אלא ללמד ממנו זכות וכן הוכיח העה"ש בסי' שמ"ה מדברי מרן בסי' שכ"ה וכה"ג י"ל מהב"י רס"י שכ"ה ע"ש הטוב וכ"כ המ"א סי' שמ"ה אות ז' שכ"פ בש"ע סי' ש"ג ובכ"ד וכ"ד הפמ"ג שם ובמש"ז אות ו' וכ' דמה שסתם בסי' שמ"ה לאסור אינו נקרא סתם יעו"ש וכ"ד ה' בית אפרים או"ח סי' כ"ו וה' יד אהרן הביאה גאון עזינו הראש"ל בשמחה לאיש סי"ג וע"ש מה שהאריך בענין זה ודעתו דהגם דלא נוכל לסמוך להקל בענין זה עכ"פ לא נוכל למחות (וכ"כ הח"א כלל מ"ט אות י"ג לדידהו) וכ' עוד איזה סניפים עש"ב ומינה דמאחר דאנן לא אתינן רק למה שיוצא מהאי פלוג' לענין אמירה לגוי שאינו אלא איסור שבות שפיר נוכל לסמוך באיסור דרבנן להקל ואף דהפלוגת' בדאו' ומינה מתגלגל לדרבנן מ"מ מאחר שנר' יותר להכריע להקל בעוקר הדין וכנז"ל יש לסמוך בזה להקל ועי' לה' יש"ל סי' ה' היכא דיש פלוגתא אם הוא שבות או איסור דאו' ע"ש (וע"ש לה' שמחה לאיש בד"ה אני עני שהעיר על ה' כמהרח"י דאדון דחשיב להמ"א עם המתירים ממ"ש בעצמו על הט"ז דהיינו לבני אשכנז ע"ש והו"ת דהמ"א כ"כ בדעת מרן ומה בכך אם הוא אשכנזי) וע' להברכ"י במחב"ר סי' שכ"ו שהעתיק בלשון מרן והשתא לית לן וכו' ע"ש אבל בכל הס' הגי' דלית לן וכן העתיק הוא עצמו כברכ"י סי' שמ"ה וכן העתיקו כל האחרונים וכנר' שה' ז"ל רוצה להגיה כן לפי פירושו אבל לגי' כל הס' וכמו שהעתיקו האחרונים נר' כהבנת המ"א