אוהב משפט חלק א עה

מדברי הט"ז בסי' ש"ך ע"ש מ"מ כיון דיש להסכים דברי מרן אהדדי כמ"ש המ"א ולא נאמר דחזר בו הכי עדיף טפי ובמ"א הארכנו עוד בזה ומה שהק' ה"ה ז"ל דהא קי"ל בשבת כר"ש לפ"ד המ"א וכו' נר' שנתכוון להמ"א סק"ד וע"ש בסו"ד מה שציין להב"י דהרואה יראה דלתי' האחרון שכ' הב"י בדעת הרא"ש א"ש. גם במ"ש ה"ה ז"ל ליישב לד' הר"ן ובזה תי' קו' העה"ש להריב"ש לעד"ן דמ"ש הר"ן דהרי"ף סתם הדברים וכו' ר"ל מפני שלדעת הרי"ף אין חלוק בדבר וכמבו' במלחמות פ"ו דחולין וע' להעה"ש סי' שי"ח אות ז' שהשיג על חילוק הט"ז שהביא ה"ה ז"ל לתרץ בזה קושיתו ועוד כ' במ"א בזה וע' בתשו' הרשב"א ח"ה סי' רכ"ו ובהגהת מהר"ח פאלאג'י ז"ל ע"ש ואכמ"ל]

סימן י"ד

נשאלתי מא' מכפר מדנין יע"א בחמרים המביאים הסחורות בעגלה ביום ש"ק לישראל אם מותר לישראל בעל הסחורה לתת המפתח לגוי בעוד הסחורה על העגלה ולומר לו להניחה במקום פלוני: תשובה הנה ממ"ש מרן בב"י ס"ס ש"ז בשם האגודה ופסקו בהגה שם בעכו"ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם דיש מי שמתיר לתת להם מפתח אוצרו ע"ש אין ראיה להתיר בנ"ד דהתם מפורש הט' דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה ומזה למד המ"א סקל"ב דתבואה של ישראל אסור לומר לגוי לפנותה ע"ש. מיהו מדל"כ המ"א בלשונו דאסור לישראל לתת לו מפתח האוצר ליתנו שם כלשון ההגה וכ' דאסור לומר לו לפנותו נראה דלא אסר אלא אם התבואה כבר היא ברשות ישראל דאסור לומר לגוי לפנותה למקום אחר אבל אם עודה אצל הגוי על העגלות ונותן לו המפתח להורידה ולהניחה שם אין איסור בזה. ושוב מצאתי און לי מדברי הה"מ פ"ו מה"ש הכ"א והביאו המ"א סקכ"ט שכ' וז"ל ואפי' יביאם לישראל וגו' כיון שהם ביד גוי רשאי לומר לו לפנותן וגו' ע"ש ופי' המחה"ש דכה"ג ס"ל להה"מ דנקראים חפצי ישראל ומ"מ שרי כיון שהם ביד גוי וה"ר מסי' ש"ח ס"ג וכ"כ עוד ע"ד המ"א סקל"ב ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד שאם עדין הסחורו' על העגלה רשאי הישראל לתת לו המפתח להניחם במקו' פלוני כנ"ל להלכ' אבל למעש' איני מתיר עד שיסכי' עמי מארי דאתרא שם נר"ו [א"ה הנה עיקר מה שפי' המחה"ש בכונת הה"מ לכאו' באמת א"מ בכונתו די"ל דאף במביאם לישראל עיקר ההתיר בזה אינו אלא משום דמ"מ חשיבי חפצי עכו"ם כיון שהם עדין בידו ולא מסרם לישראל וע"ד מ"ש ההגה ס"ס ש"ז ואין