אוהב משפט חלק א עד

איכא איסורא משום מש"ז א"כ ודאי דגם בבהמת גוי אסור וא"כ צ"ל דהעה"ש ז"ל שכ' שהמקיל לא הפסיד היינו ביו"ט דליכא אלא איסור מוקצה

ועוד נר' דהגם דבבהמת גוי לית בה מוקצה דוקא מוקצה הוא דלית בה כמ"ש מרן סי' תצ"ח ס"ג אבל נולד אית בה וכמ"ש השכנה"ג והמ"א והא"ר והפר"ח בסי' תק"ה באורך ומסיק השכנה"ג דהגם דמרן בב"י הסכים כדעת המתירים בבהמת גוי מ"מ בספרו הקצר לא ראה לפרסם היתר זה ול"כ לא איסור ולא היתר ע"ש וע"כ הטעם משום דאיכא איסור נולד בבהמת גוי ונהי דלדינא דעת מרן להתיר מ"מ למעשה דעתו לחוש להחולקים להחמיר והגם דכבר כ' רבים מהפוסקים דהס' שהביאה מרן בב"י הגם שלא הביאה בש"ע הלכה היא וכמש"ל סי' ה' יעו"ש ולפ"ז צ"ל דדעת מרן להתיר גם בבהמת גוי וכמו שהסכים בב"י ודלא כהשכנה"ג ז"ל מ"מ י"ל דה"ד ביו"ט דמותר לישראל לחלוב ולא הוי נולד וליכא רק איסור מוקצה ובהמת גוי לית בה מוקצה אבל בשבת דאין שום היתר ליש' לחלוב הוי נולד וכמ"ש המ"א סק"ג ע"ש וע' לה' חיי אדם כלל פ"א אות ה' ע"ש

ובלא"ה כבר כתבנו דבש"ע סי' ש"ך ס"ז ה"ד ר"ח דאוסר אף בקדירה שיש בה אוכל דס"ל דההיא דפ' חבית דמשקה היוצא מן האוכל כאוכל דמי לא קיימא אליבא דהילכתא ובכל גוונא איכא משום מש"ז וכ' המ"א בדעת מרן דבשבת חושש לס' ר"ח ממה שהביא סברתו ודוקא ביו"ט לא חשש לסברתו וכ"כ המחב"ר ז"ל ביו"ד סי' ט' וסי' נ"ה בשם הלק"ט דהיכא שמביא מרן סתם וי"א יש לחוש לי"א ע"ש ובמק"א כ' בס"ד דיש כמה פוסקים שסוברים כן ואכמ"ל וע' למוה"ר ישיב משה נר"ו סי' ש"ה ושל"ג ושל"ז ולמוהרמ"ז ז"ל בויאמר משה חו"מ אות ג' ע"ש והגם דהמט"י ז"ל כ' דדעת מרן בסי' ש"ך ובסי' תק"ה בהמתירים היינו לדינא אבל לחוש מיהא בעי לדעת ר"ח בשבת כמ"ש המ"א. מיהו הכנה"ג ו ז"ל בשיירי סי' ש"כ הגה"ט או"ג ובסי' תק"ה כ' דיש להגיה בדברי הטור לרי"ף מותר ולר"ח אסור ואין מל' זה הכרח שפוסק כותיה ממה שהביא דבריו באחרונה ע"ש ויש להוכיח כן דבסי' ח"י ס"א בכסות לילה כ' מרן להרמב"ם וכו' ולהרא"ש וכו' ומבו' בב"י דסו' כהרמב"ם ע"ש וכ"כ העה"ש רס"י קפ"ד וחלק על השיו"ב שם ושכ"כ המ"א והוכיח כן מסי' קנ"ט ס"ו ע"ש ולכאורה דה"ה נמי גבי סתם וי"א דממה שכתב מרן ולר"ח אסור אין מזה הכרח דחושש לסברתו אמנם הא ליתא דהתם שאני דאמרי' דבסי' תק"ה אין כונתו לפסוק אלא למראה מקום בעלמא שיש פלוגתא בזה ולדינא סמך עמ"ש בסי' ש"ך ל"כ כשסתם ואח"ך כ' ולר"ח אסור דכיון דסתם להתיר למה הביא דעת ר"ח אע"כ לחוש לסברתו והגם דהט"ז בסי' תק"ה כ' דמרן חזר בו שלא הזכיר דעת האוסר שם וכ"ן