אוהב משפט חלק א סב

ס"ל להש"ך ז"ל דאין זה מוכרח כ"כ ובפרט מדברי הגה"מ די"ל שסמכו עמ"ש אח"ז בשם הרא"ם ועוד דהרי ההגה בסי' עט"ר משמע דמכריע כסברת רא"ם הנז' מדהוצרך לתנאי והנה מדברי הש"ך הנז' י"ל דלא שרי לו' לו להדי' להביא נר רק לסבב לו להביאו וכנז"ל והוא דמצד הסברא נר' דכל שאומר לו להדיא להביא הנר והוא מביאו רק בשביל אמירת הישראל אינו מעלה ומוריד כלום מה שהוא נהנה מזה דס"ס הוא עושה ע"ד הישראל ובשבילו דאפי' בלא אמירה החמיר ולענין הדלקה דחשיב לצורך יש' עי' בטור ונהי דהקילו בטלטול מ"מ כשאומר בהדיא ודאי דחשיב לצרכו ואפ' שזהו כונת המ"א שכ' דמשמע דר"ת מתיר בכ"ע ע"ש דלכאו' אינו מוכרח כ"כ דר"ת לא ס"ל הכי די"ל דאיירי בענין שגם העכו"ם צ"ל אבל לפמ"ש ניחא דהא בהא תליא דאי שרי לומר לעכו"ם להביא נר דלוק א"כ יש להתיר גם אם אינו צ"ל (ודע דנר' דהיתה גי' אחרת להמ"א בדברי הגהמ"י ור' ירוחם אבל בגי' שבידנו לא כ' אלא שילך עמו בנר הדלוק וכ"כ מרן בב"י בשמם) ואפ' שזאת היתה כונת המט"י שאחר שהוכיח מהגמ"ר והלבוש דמותר לומר לו להדיא כ' ודלא כהך סברא שכ' מ"א סקי"א ע"ש וכוין לסברת הש"ך שהביא המ"א דבעי' שגם העכו"ם צ"ל דכיון דמותר לו' לו להדיא יש להתיר גם אם אין העכו"ם צ"ל א"נ יל"פ כונת המט"י שכוין לס' הרא"ם שהביא המ"א דנר' מדבריו דלא שרי רק לומר לשפחה שתלך עם הבחורים כדי שתקח הנר להאיר לעצמה וגם הם משתמשים לאורו אבל לומר לו להביא הנר אסור וע"פ סברת הש"ך הנז' מיושב משה"ק המט"י שם דהא קי"ל דשבות דשבות לא שרי אלא במקום מצוה דהכא שאני דגם הגוי צ"ל והמט"י ז"ל אזיל לשי' בסי' רע"ט סק"ז דלא ס"ל כהש"ך ז"ל שתי' דברי ההגה דבסי' רע"ו לא מחזי כמטלטלו לצורך יש' וגם אינו דבר קבוע ולכך שרי גם בלא תנאי ע"ש ולא תי' בפשי' דהכא דגם הגוי צ"ל א"ו דלא ס"ל כהש"ך ולכך ק"ל שפיר. (אלא דק"ק ע"ד המט"י דמאי ק"ל לפי הט' המבו' בהגה"מ שהביא הב"י והמ"א כאן ובסי' רע"ט סק"ט דאי בעי מטלטל ליה ישראל מה"ץ ע"ש ואולי דק"ל להגמ"ר שהביא קודם זה של"כ ט' ההתר כנז' אלא מט' דאפי' לישראל אינו אסור אלא משום דהוי בסיס לדבר האסור ע"ש) נמצא דלדעת הש"ך דבעי' שהעכו"ם צ"ל אסור לומר לו להדיא מיהו ק' דהש"ך אחר שכ' דהכא גם העכו"ם צ"ל ציין לסי' רע"ט ס"ב ומשמע דרצה לישב בזה מאי דק' משם דלא התיר אמירה לגוי באיסור טלטול אלא משום דהוי כאלו התנה ואי ס"ל להש"ך דכאן לא איירי באומר לו להדיא מק"ל מהתם דהתם קאי עמ"ש ואין בזה משום אמירה וכו' ומשמע דמותר אמירה ממש ולזה כ' הט' הואיל וכו' ולכ"ן דמה שציין הש"ך לסי' רע"ט לא כוין להוכיח דינו משם שד"ז כבר מוסכם אצלו מראיות אחרות אם כמ"ש המה"ש ומהר"א מווילנא דמקור דברי