אוהב משפט חלק א סא

הב"י נר' דדוקא כשיטול הנר מעצמו אבל בהגמ"ר שהביא הב"י נר' דאפי לומר לגוי וכו' וכן הבין הלבוש בסי' רע"ט ס"ג ע"ש

איברא דראינו להמ"א סקי"א בשם הר"ש מבנבו'רק שרבו רא"ם אומר לשפחתו לילך עם וכו' כדי שתקח הנר להאיר לעצמה וכו' ע"ש גם הרדב"ז ח"א סי' נ' כ' דמותר לישראל לסבב שתעשה השפחה מלאכה לצרכה כדי שיהנה הוא והב"ד הגהמ"י פי"ב בשם ר"ת והרא"ם ע"ש נר' מדבריהם דלא שרי רק לסבב בעלמא שתעשה מלאכה לעצמה ולא לו' לה להדיא להביא הנר וכ"ש אם אינו רק לצורך ישראל ודוח"ל דדוקא משום דאפ' בתקנה זו וכ"כ בתשו' מהר"ם מרוטנבורק סי' תקנ"ח שכ' וז"ל כ' הרב בשם ר"ת שהיה מתיר לישראל ליהנות מן הנר שהשפחה מטלטלת בשבת לצורך ישראל משום דאי בעי ישראל וכו' אבל אסור לומר לה לטלטל הנר לצורך ישראל ומו' הגיד שהרא"ם ה"ל שפחה וכו' כשמורי רצה לילך לישן אמר רא"ם לשפח' לכי ותחלוץ וכו' והיא הרגישה ולקחה הנר והלכה עמו להאיר לו עכ"ל מבו' להדיא דלא שרי רק לעשות לו רמז בעלמא אבל לומר לו להדיא אסור (אלא דלכאו' ממ"ש והיא הרגישה ולקחה הנר והלכה עמו להאיר לו משמע דכל עיקר לקיחת הנר אינו אלא לצורך הישראל ולא לצרכה וזה הפך ממ"ש הגמ"ר בשם הרא"ם והביאו המ"א שהשפחה לקחה הנר להאיר לעצמה וגם הם משתמשים לאורו אלא דז"א דכל עיקר טלטול הנר אינו רק לצורך ישראל דהרי אפ' שתחלוץ להם מיד ולא במקום שרוצים לישן אלא מפני שהרגישה שהם צריכים לאור הולכת עמהם לחלוץ המנעלים במקום שרוצים לישן ולוקחת הנר להאיר לעצמ' והם משתמשים לאורו) גם בסי' רכ"ב כ' ר"ת מתיר שילך א"י עם ישראל בשבת בנר דלוק וכו' ע"ש ולא כ' שיאמר לו הישראל כן ומ"ש אח"ז אבל ודאי אסור שידליקנה לצורך ישראל וכו' ע"ש אין לדקדק מזה דלא אסר רק להדליק' אבל לומר לו להוליכה שרי דהא ליתא דהוצרך לאסור בהדלקה אע"פ שמדליק מעצמו לצורך ישראל בלא אמירת הישראל וכ"מ שהבין הב"י שעמ"ש הטור ואם אמר לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו הנר וכו' כ' שכ"כ הגהות (מיי') ואע"פ שכ' שיש בדבר זה קצת התיר דהא אי בעי ישראל וכו' משמע דמה שאסרו בהדליקו הנר הוא אפי' באינו אומר לו להדיא להדליק רק לו' לו לילך עמו והוא מעצמו מדליק וא"כ י"ל דבזה אה"ן דדוקא הדלקה אסור אבל טלטול אם אומר לו לילך עמו וכיו"ב והוא מעצמו מביא נר הדלוק שרי אולם לומר לו להדיא להביאו אסור

עוד ראינו להמ"א בשם הש"ך בגיליון דלא שרי רק היכא שגם העכו"ם צריך לו וכ"ן דעת הרא"ם שהביא המ"א שם והגם דכ' דמדברי הגה"מ משמע דר"ת מתיר בכ"ע וכ"כ המרדכי ואגודה ור"י בשם ר"ת ע"ש