אוהב משפט חלק א נו

נר"ו שהרי הדגים מחלישי' ט' הירקות אמנם למה שחילק הט"ז הנז' בין דבר שיש לו ט' מצד עצמו או לא אין ראיה דדוקא במים שאין להם ט' אלא מצד הירקות והבשר אזלי' בתר טעם הבשר דחזק טפי לא כן לענין הירקות עצמם וע"ע להמאמ"ר סק"ד במה שחלק עוד בין מים לירקות והלבוש מצריך שט' הירקות הוא חלוש ודוק ועוד די"ל דדוקא טעם הנפלט מירקות למים נחלש לגבי הבשר אבל הירקות עצמם גובר טעמם על טעם שמקבלים מהבשר. וכ"ר לה' כף החיים למהרי"ע נר"ו הנד"מ באות י"ב משם הפמ"ג בא"א דירקות גופייהו עם בשר אין בטלין לגבי בשר ע"ש ואולי דה' מהרא"ח נר"ו ראה מעשה לרבותיו בימים שנתבשלו בהם הירקות וכפסק מרן וחשב שדינם שוה ולקעד"ן כדעת ה"ה זצ"ל וכדכתיב']: סימן יו"ד

נשאלתי מהחה"ש והכו' כמה"ר ר' חיים חורי נר"ו הנז' במי שרוצה לאכול ירקות שנתבשלו עם בשר והם אכלו עיקר ואוכל עמהם בשר או להפך שדעתו עיקר על הבשר ואוכל עמו מעט ירקות אם מברך על שניהם או דלמא דמברך על מה שהוא אצלו עיקר

תשובה לכאורה ה"ז דומה למ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' רי"ב ס"א כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה וה"נ מברך על מה שהוא עיקר אצלו שרוצה לאכול. אמנם לכי דייקת אין הנדון דומה לראיה דלא אמרו דמברך על העיקר וגו' אלא כגון שאוכל דג מליח ופת עמו שלא יזיקנו בגרונו או שאוכל פת עם בשר ודגים והם באים ללפת אבל בנ"ד שרוצה לאכלן בזאח"ז שאין שום א' מהם בא למתק המאכל השני שלא יזיק ולא ללפת רק למלאת כריסו א"כ שניהם עיקר וצריך לברך על כאו"א כנ"ל כעת וצריך חיפוש בספרי דבי רב. ואם נימא דאף כה"ג יש לו דין עיקר וטפל נראה לו' דהירקות הוו עיקר דמסתמא הם הרוב וכמ"ש המ"א סק"א דכל שהוא הרוב היא עיקר ע"ש ואף שאין דעת האוכל כן בטלה דעתו ומברך בפה"א על הירקות ופוטר הבשר מיהו כ' בהגה די"א דאם הטפל חביב עליו מברך עליו תחלה ע"ש ולפ'"ז מברך על הבשר שהיא חביב (תחלה) ומ"מ נ"ל כמ"ש דהכא שניהם עיקר וצי"ב [א'"ה דברי ה"ה ז"ל נראים נכונים דדוקא כשהאחד בא בשביל השני אם ללפת או למתק מדהוצרך מרן לו' דפת טפל כגון שאוכל דג מליח וגו' וא"א בפשי' משכח"ל שדעתו לעשות עיקר מהמליח והפת טפל שאין הפת עיקר אכילתו וכן בגמ' דפריך ומי איכא מידי דמליח עיקר וגו' וא"א דתלי בדעת האוכל איזה מהם אוכלו לעיקר מאי קו' וכ"מ נמי