אוהב משפט חלק א מח

וא"כ אין מקום לחוש לס"ב וה"ד העה"ש א"ח סי' תקמ"ו ע"ש משמע הא לא"ה חיישי' לס"ב אפי' נגד מרן. דהנה בלא"ה תק' ממ"ש הוא עצמו בסי' של"ז דכנגד הרוב אין לחוש לס"ב וכבר הדב"מ ח"ג סי' י"ד נרגש מזה וכ' דלרווחא דמילתא כ"כ דאין מקום לחוש לברכה כלל ולע"ד י"ל עוד דדוקא היכא דאם ניחוש לס"ב הוא מפסיד הברכה לגמרי הוא דאמרי' דכיון דמרן פ' לברך או דדעת רוה"פ לברך אין לחוש לס"ב אבל הכא שיכול לעשות הפדיון והברכה אחר יו"ט ומהני לכ"ע אין לו להכניס עצמו בס"ב אף בכה"ג ולכן הוצרך לו' דל"ש ס"ב דלכ"ע אם פדה פדוי. גם מדברי ה' בית השואבה ז"ל בדיני מין הראוי לסכך אות מ"ז שכ' דאם עבר וסיכך על דבר שאין מסככי' בו הסוכה פסולה משום דא"י לברך עליה דיש פוסלים אותה בדיעבד ויש לחוש לברכה לבטלה אע"ג דדעת מרן להכשיר בדיעבד ע"ש אין להוכיח הפך סברת מו"ה הנז' די"ל דש"ה שראינו לכמה מהראשונים שדעתם להחמיר ומרן לא הזכירם ע"ש באות מ"ה והשתא י"ל דאלו הוה חזי להו מרן ז"ל הוה הדר ביה ותדע דהא מבי' שם דגם בלא חשש ס"ב ס"ל לפסול הסוכה אפי' בדיעבד כדעת הני רבוותא חע"ג דבעלמא בתריה דמרן גרירי א"ו כמ"ש. גם מדברי ה' גן המלך סי' קמ"ד לענין הבדלה במוצאי ט"ב שחל בא' (נר' שכצ"ל) בשבת דאיכא פלוגתא אם מבדיל או שיוצא י"ח הבדלה כמה שהבדיל בתפלה בליל ט"ב וכ' לחוש לב' הסברות ע"ש ומרן בסי' תקנ"ו פ' דמבדיל אין להוכיח הפך סברת מו"ה ז'"ל דש"ה דחשש לס' הרדב"ז סי' תרמ"ב שכ' דדעת רוב האחרונים שלא להבדיל והוי סב"ל ע"ש וכיון דהרדב"ז ז"ל מארי דאתריה וגם אפ' דמרן אי הוה חזי דדעת רוב האחרונים שלא להבדיל היה פוסק כן ולא פ' דמבדיל אלא מפני שראה דעת רוה"פ ה"פ כן חוץ מהרמב"ן ז"ל לכן כ' ה' גן המלך ז"ל דאמרי' סב"ל ואע"ג דהעה"ש שם כ' ע"ד הרדב"ז דאין כן (כצ"ל ע"ש בהשמטות) דעת כל הפוס' מ"מ אולי דהרדב"ז ראה להרבה מהאחרונים באופן דהרוב הוי מוכרע שלא להבדיל ועי' להשד"ח באסיפת דינים מע' בין המצרים סי' ב' אות ו' וא"כ י"ל דגם מרן אם היה רואה להפוס' הנז' הוה הדר ביה וע' למוה"ר ז"ל גופיה בקרן דוד הנז"ל מ"ש בע"ז ולכאו' יש להוכיח בד' ה' גן המלך גופיה כס' מו"ה ז"ל מדבריו בגו"ר כלל א' סי' כ"ז גבי מה שפ' מרן בסי' נ"ט ס"ב בלא אמר יוצר אור וגו' דלא יצא ודעת ה"ר יונה ומהריק"ש כפי' ב' דסגי בחתימה וכ' הגו"ר דהרוצה לחזור ולברך כס' הב"י לא מיקרי מזלזל בברכות והרוצה לחוש יחוש לעצמו ע"ש מיהו ילד"ח דהתם שאני דהגו"ר עצמו מסתברא ליה כפסק מרן בש"ע כמו שיראה הרואה שם. גם אין להוכיח הפך ס' מו"ה ז"ל מדברי ה' לב חיים סס"י ק' גבי סומא דחייב בציצית דכיון דאיכא פלוגתא לא יברך אע"ג דדעת