אוהב משפט חלק א מז

ברכה לבטלה ע"ש י"ל דה"ד התם שדעתו לדינא הפך המנהג ועוד דהתם ל"ח מנהג כיון דהוי מילתא דל"ש וכמ"ש הפו' ז"ל. גם ממאי דנקטי' לדינא באם שכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח דחוזר וכן בעשי"ת בהמלך הקדוש והמלך המשפט אע"ג דיש בהם פלוגתא ול"א סב"ל אין להוכיח מזה כס' מי"ה ז"ל די"ל בפשי' משום שהמנהג כן והמנהג הוקבע אליבא דמ"ד דחוזר ונגד המנהג ל"א סב"ל כנודע וכ"כ מו"ה ז"ל עצמו בס' ויאמר משה סי' כ"א ובס"ס ויסמוך משה ע"ש וזה ג"כ ט' החיד"א ושאר אחרונים שפ' לדינא דחוזר ולא חשו להסו' שלא לחזור וסב"ל או משום דהם בעצמם הכריעו דחוזר ולגבי דידהו אין ס' וכה"ג כ' מו"ה בוידב"מ סי' ב' ועי' לה' שיירי טהרה מע' ב' אות ט"ל . גם ממ"ש הברכ"י סי' מ"ז בשם מהר"י זיין דאם ישן בלילה אח"ח אף שכבר בירך בה"ת יחזור ויברך וכ"כ מר זקוננו מהרש"ך זצוק"ל בסה"ק שפתי דעת שעל הסליחות דיני ברכת התורה וכמ"ש מרן בב"י דלכ"ע שינת לילה הוי הפסק חוץ מר"ת ואין הל' כמותו שכל הפוס' חולקים עליו ושכ"ר להמט"י בשם הפר"ח ע"ש אין להוכיח מזה כסברת מו"ה ז"ל דהתם שאני דס' ר"ת סברא יחידאה ול"ח לה גם במילי דברכות וכמ"ש האחרונים ז"ל. מיהו עי' לה' מעיני הישועה הנדפס מקרוב דמ"ד ע"ד שדעתו כד' מו"ה ז"ל וז"ל ומ"ש מעכ"ת ע"ע מחלוקת הט"ז והש"ך על אות שנכתבה וגו' דלמה לא נחוש לס' הש"ך במקום ס"ב ולמה נסמוך על הכרעת אל"י ז"ל וגו' הנה דב"ז שאנו חוששים לס"ב אפילו אחר הכרעת מרן דוקא כשהרבנים שבאו אחריו נחלקו עליו אחר שראו דברי מרן והכרעתי ואעפ"כ חלקו בזה הוא שכ' האחרונים שאני חוששים בס"ב לדעת הרבנים והאחרונים אבל במקום שלא מצינו מי שראה הכרעת מרן וחלק עליו מי יבא אחרי המלך ואחרי הכרעתו ומי הוא שראוי לסמוך עליו יותר ממרן אפי' בענין הברכות עכ"ד וכ' עוד דכמו כן ברבנים האחרונים שאני רגילים לסמוך עליהם ודאי בתרייהו אנן גרירי שיתבאר שיש מי שחלק עליהם או שאנו רואים בדבריהם ח"ו דבר מתמיה וכו' ע"ש וכה"ג כ' מו"ה ז"ל בוידב"מ סי' ב' ובויע"מ סי' ט"ו דנגד פסק החיד"א שאני נגררים ם אחריו ל"א סב"ל ע"ש ומתבאר ג"כ מדבריו בוידב"מ סי' י"ז ובדברי משה שבס"ס קנה אברהם סס"י א' דאף במקום שהזכיר מרן דעת החולקים אלא שסתם כהסו' לברך או שהביאה באחרונה כיון דנקטי' כסתם וכי"א בתרא א"א ל"א סב"ל

ואין להוכיח הפך סברת מו"ה הנז"ל ממ"ש הב"ד א"ח סי' ש"ד דיש נמנעים מלעשות פדה"ב בחה"מ מפני מ"ש מיר'"ם בי"ד סי' ש"ה סי"א די"א דאין לעשות פדה"ב בחה"מ ואף דהעיקר כהמתירין וכ"פ מרן מ"מ מפני הברכה יש למנוע וע"ז כ' דל"ש כאן ס"ב דלכ"ע אם פדה פדוי