אוהב משפט חלק א מג

בס' מספיקא דאין לברך כלל וכ"ש הכא דדעת מרן לברך וכמו שהוכיח מהתוס' אלא דלדעתו הניח דברי התו' בצ"ע ומסתברא דמ"מ סובר דיש להורות כמו שנראה מהתו' ועוד דהלבוש השמיט מ"ש ההגה דיטול בלא ברכה וכ' הא"ר בדעתו דההגה מיירי שחשב בדעתו כשנטל ידיו לאכול אחר שעה ושתים ובהא פשיט"ל להלבוש דא"ץ לברך אבל כשאין דעתו לאכול צריך לברך וכ"מ בב"ח ע"ש ונר' דדבריו קאי אב' חלוקות שהזכיר מרן דנטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה או שנטל שלא לאכול דעל שניהם קאי ההגה שכ' דיטול בלא ברכה וע"ז כ' הא"ר דמיירי שחשב בדעתו שאחר שעה יאכל פת אבל כשאין דעתו לאכול פת ונטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה או שלא לאכול צריך לברך ולכך השמיט הלבוש הגהה זו (והגם דהכא היה בדעתו לאכול פת אחר שישן מעט מ"מ נר' מצד הסברא דכיון שהשינה מפסקת אז בכלל שחשב לאכול אחר שעה ושתים דודאי בנטילה א' לא היה דעתו שתועיל אחר שישן וז"פ) גם המאמ"ר סובר בדעת ההגה שאם לא בירך בנטילה א' יברך בנטילה ב' עש"ב ואף שיש להשיב ע"ד ז"ל ואכמ"ל מ"מ גם הוא מן הסו' בדעת ההגה לברך וא"ך הגם דכ' הא"ר והמאמ"ר דבל"ח משמע דבשלא היה דעתו לאכול כלל ובלא בירך אפ"ה יטול ב' בלא ברכה בשלא הסיח דעתו וגם המ"א השיג על הב"ח ע"ש מ"מ כיון דאף בדעת ההגה עצמה איכא פלוגתא דרבוותא פשי' דיש לעשות הסח הדעת לצאת ידי ההגה אליבא דכ"ע וכן לצאת ידי מרן ז"ל והגם דהאחרונים כ' בפשי' דיטול בלא ברכה וכנז' י"ל דאיירי היכא דלא אפ' להסיח דעתו עדמ"ש התב"ש ז"ל שם ועוד אף את"ל דחולקים על התב"ש בסברא הנז' מ"מ יש לסמוך בזה על התב"ש וא"ז בכלל סב"ל דלכ"ע אין כאן ברכה לבטלה אלא דפליגי אי שרי להסיח דעתו או דהוי כגורם ברכה שא"ץ ועוד דנר' מהתב"ש דהאי תקנתא עדיף מתקנת' שכ' הפר"ח לכוין שלא לפטור וכבר כ' דהעה"ש הסכים בזה עם הפר"ח והכי נקטינן וא"ך כ"ש דמהני תקנתא דהסח הדעת והפר"ח דלא הזכיר מתקנתא דהסח הדעת והוצרך לתקנתא דיכוין שלא לפטור י"ל דהוצרך לזה היכא שא"א להסיח דעתו אבל מודה דכ"ש דשרי ע"י הסח הדעת או דסובר דכי הדדי נינהו ולאו משום דסובר דע"י הסח הדעת גרע טפי ואין להתיר וליכא לאפושי פלוגתא בזה בין הפר"ח והתב"ש. וע' להמ"א סי' קס"ה אות ב' מ"ש בעדיפא מהא בשם השל"ה ואף שחלק עליו ע"ש מ"מ נר' דהנה מודה ואכמ"ל]: סימן ז' נסתפקתי בגרעיני פירות המרים שמתקם ע"י האור דפ' מרן בסי' ר"ב לברך עליהם שהנ"ב אם טעה ובירך בפה"א אם יצא י"ח או לא: