אוהב משפט חלק א מב

בנ"ד ומה דלא חש לתקן כמ"ש י"ל דדעת ה' ז"ל הכריעה דלכ"ע בפת הב"כ יצא אלא דלתוס' נופך כ' דאף אם נאמר דגם בפהב'"כ ס"ל כן סב"ל ולכך לא רצה להכניס עצמו גם בגרם ריבוי ברכות כיון שאינו לצורך גמור משא"ך הכא במע"ק ממש שאנו צריכים לצאת ידי החולקים ומרן בכללם וכמו שנתבאר. ומדברי ה' כף החיים הי"ו הנד"מ סי' ר"ח אות פ"ח נר' דסובר דדברי הגו"ר הנז' כללא הוא לכל מילי דזייני ע"ש ולאה"ר אינו מוכרח לע"ד ודו"ק

ומ"מ מבואר מדברי הגו"ר דאף בפהב"כ אם נזכרו קודם שהתחילו בסעודה יש להם לברך מעין ג' קודם הסעודה עש"ה בל' השאלה וא"ך כ"ש בנ"ד דלכת' יש לברך מע"ג קודם שנטל ידיו כלל לסעודה וכמ"ש ה"ה י"ל והוא פשוט דבזה לית דין ולית דיין דאף להסו' דפוטרת ראוי לברך מע"ג קודם שחל עליו חובת בהמ"ז וכעין מ"ש העה"ש סי' ר"ז אות לענין יין ומים וכה"ג כ' ג"ך בסי' רי"א ורפ"ח ירצ"א ותע"ג שהביאו לפני ר' קלונימוס ושאר זקנים גרמיז"ל אחר קידוש וברכו במ"מ ואח"ך מעין ג' ואח"ך אכלו לחם ע"ש וע' לה' כף החיים הנד"מ סי' קע"ד אות כ"א וסי' קע"ז אות ז' וע' להמאמ"ר אות ל"ו ואכמ"ל סימן ו'

ולענין: מה שנטל ידיו פ"ב וברך ענ"י הנה מרן בב"י סי' קנ"ח כ' דמדברי התו' בפ' ע"פ משמע שאם נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואח"ך רוצה לאכול לחם אין אותה נטילה עולה וכ"פ בש"ע שם ס"ז בשם יש מי שנר' מדבריו אבל מור"ם הגיה ע"ז שאם לא הסיח דעתו יטול בלא ברכה וע"ש להמ"א סקי"ג . ומינה דבנ"ד שהוא דבר מבושל ודרך אכילתו ע"י כף לא עדיף תנטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה דבפלוגתא מתני בין מרן ומור"ם והי"ל סב"ל אפי' נגד מרן וא"ך לא טוב עשה שבירך על נטילה שניה א"ה וכן הסכימו האחרונים דיטול בלא ברכה הביא דבריהם ה' כף החיים הנד"מ ועוד דמרן עצמו בב"י כ' ע"ד התו' כו' הנז' וצ"ע וביאר כונתו הצ"ן ס' פ"ה דשינויא דהתו' שינויא דחיקא הוא הגם דהתו' עצמם ע"כ ס"ל כן וע' למהר"א הכהן זצ"ל בסה"' וישב אברהם הנד"מ בס' ס קנה אברהם בסי' ב' ע"ש ומ"מ נר' דאם אפ' לו לעשות הסח הדעת מנטילה ראשונה והתבשיל שאכל קודם שיטול ידיו שנית לפת יש לו לעשות כןמ להוציא עצמו מפלוגתא דרבוותא וכמ"ש התב"ש סי' י"ט אות י"ז ואות כ"ז דהיכא דאיכא ספיקא אם יברך או לא עדיף טפי להסיח דעתו דמוטב לגרום ברכה