אוהב משפט חלק א כו

אלא יזרז עצמו שלא יצטרך לבא לידי כך ע"ש משמע דאם א"א בע"א יכול למעט בכתב וכן דקדק הט"ז סי' ער"ג סק"ג מדברי הנ"י וכ"כ הרמב"ם פ"ז ה"ט דכל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה ע"ש ועכ"ז בחר לו הרמב"ם ז"ל להניח הריוח חלק ולא למעט בכתב והה"נ בתפלין אם נשאר לו ריוח ט"א אף דיכול להרחיב האותיות מ"מ עדיף טפי להניחו חלק ממה שישנה הכתיבה

ומזה ק"ל על הט"ז גופיה בסי' ער"ה סק"ב שכ' דט' דכ' מר"ן יגנז משו' דא"א לתקן שאז צריך למחוק קצת תיבות ולמעט בכתב ואין זה הדור וזה דעת הרמב"ם אבל הי"א שהוא דעת הרשב"א ז"ל ס"ל דההיא דל"י הכתב אינו אלא לכתחלה שיזהר שלא יבא לידי כך אבל בדיעבד כשר למעט ע"ש דמשמע דלהר"מ הא דל"י בכתב הוא אפי' בדיעבד עבד וא"נ כן מדברי הרמב"ם ומדברי הכ"מ ז"ל שכ' דיזהר שלא יבא לידי כך וכנז"ל וכמו שדקדק הט"ז גופיה בסי' רע"ג מדברי הנ"י ובפרט דבסי' רע"ה נר' דמסתייע מדבריו בסי' רע"ג

ומ"מ לענין דינא נראה דבדיעבד כשר וכמו שהוכחנו מדברי הרמב"ם ואף דמהרש"ז דחה להוכחה הנז' מ"מ הרי הוא גופיה בתחלת דבריו כ' בלשון יזהר משמע דלאו לעכובא קאמר וכ"ד ה' קול יעקב הי"ו וכנז'. (א"ה וע"ש להקו"י שכ"כ משם המה"ש והאמ"ש ומהרש"ז ע"ש וכ"ר לה' משנה ברורה נר"ו (הנד"מ) בס' ביאור הלכה ושכ"ד הגר"א ע"ש וכן הוא ברור לע"ד בדעת הרמב"ם וכמ"ש ה"ה ז"ל והגם דמהרש"ז חילק בין ס"ת לתפלין פשוט הוא דכונתו לענין לכתחלה דוקא ולומר דבתפלין יכול לשער בתחלת כתיבתו שלא יבא לידי כך משא"כ בס"ת דהדבר קשה לכוין השערתו בכל הפרשיות שבס"ת אבל בדעבד גם בתפלין ש"ד וכמו שמסיים אח"כ ואם אירע לי שהניח בתפלין וכו' והוא מוכרח דאם נימא דפוסל גם בדיעבד ודאי דלא היה מתיר הרמב"ם ז"ל בס"ת מצד שא"י למעט בכתב ומעתה ל"ק לאהמ"ר משה"ק ה"ה ז"ל ע"ד מהרש"ז הנז' והגם דמדברי הרמב"ם אין הוכחה אלא אם היה הריוח כשיעור ט"א בלבד ולא היכא שהניח גם שיעור תיבה א' מ"מ אין נראה לחלק בדבר וכ"מ מדברי מרן בב"י בשם מהריב"ח דעיקר הקפידא אינו אלא שיתחיל פ' והיה אם שמוע באמצע שיטה שזו היא צורת סתומה לדעת הרמב"ם אלא שכ' דעכ"פ צריך ליזהר שלא יסיים פ' שמע אלא בסוף שיטה להורות על סתימת פ' והיה א"ש ע"ש משמע שאינו רק לסי' בעלמא והיינו משום שאינו כותב גמר שמע והתחלת והיה בעמוד א' ואם יגמור שמע באמצע שיטה יהיה נראה כאלו הפ' שלאחריה פתוחה אף דבאמת לא מיקרייא כלל פתוחה כיון שמתחלת באמצע שיטה שהוא צורת סתומה לדעת הרמב"ם דנקטי' כותיה בהא וכיון דכל עיקר שצריך לסיים בסוף שיטה אינו אלא לסי' הא ודאי דאינו פוסל