אוהב משפט חלק א כה

אהב משפט

שו"ת חלק אורח חיים

סימן אל"ף

שאלה. כתב מר"ן בסי' ל"ב סל"י דבסוף שמע אין מניחין חלק ואת מניחים הוא פרות מט' אותיות ויש להסתפק אם עבר והניח הסופר חלק ט' אותיות או יותר האם נפסלו הפרשיות בדעבד או לא

תשובה לכאו' ממ"ש מר"ן ז"ל ואם מניחים היא פחות ת מט' אותיות משמע דלעכובא קאמר דגם בדיעבד פוסל אי איכא ט' אותיו' אבל ראיתי בס' קיל יעקב הנד"מ לה' מהריע"ק נר"ו מבבל אות קס"ח שנ' דבדיעבד אם שייר כשיעור ט"א כשר ע"ש ונר' דדייק כן מלשון ואם מניחין וכו' דמשמע לכתחלה וכ"נ להוכיח ממ"ש הר"מ ה' ס"ת פ"ח ה"ב וז"ל ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השי' תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש השיטה ב' ומתחיל לכתוב הפ' הסתומה וכו' ע"ש הרי מבו' דאם לא נשאר בשיטה ריוח אלא כשיעור ט"א בלבד ולא כדי לכתוב חובה אחת ג"כ בסוף השיטה יכול להניח המקום פנוי ויתחיל משי' שאחריה וא"כ ה"ה בתפלין שיכול להניח חלק ט"א שו"ר למהר"ש זלמן ז"ל: שכ' דיזהר שלא להניח וכו' ואע"פ שבס"ת אם אירע שישאר בסוף השיטה כדי ט"א ואין שם עוד מעט ריוח לכתוב תיבה א' מפ' שלאחריה היא סתומה כשמניח מעט ריוח בשיטה שלאחריה שאני ס"ת דאסור למעט בכתב מפני הריוח שבין פ' לפ' כמ"ש הרמב"ם פ"ז ה"ה והטיש"ע י"ד סי' רע"ג אבל בתפלין יכול לעשות הסופר כמו שירצה ע"ש ואם כונתו דבתפלין יכול להרחיב ולהאריך האותיות ולכך לא יניח חלק יותר מט"א לכתחלה חלה לא ידעתי מנ"ל זה ומאיזה טעם ראה לחלק בין תפלין לס"ת בזה ועי' להגה"מ פ"ז שכ' אבל להמשיך האותיות ולעשותן גדולות עד סוף השיטה אסור שאין לשנות את א' מחבירו לא להגדילו ולא להקטינו זולתי המקובלים לבעלי המסורת והביאו בב"י סי' רע"ג ע"ש ואם כונתו דהתפלין יש לי לשער מתחלה עלא יצטרך למעט הנה יתכן דמתחלה חשב בדעתו שלא ישאר ריוח ט"א ולבסוף נשאר לו ועוד דממ"ש מר"ן בכ"מ גבי הא דלא ימעט בכתב וז"ל ואפ"ה לא יעשה כן