אוהב משפט חלק א קמה

ס"ח ותמה עליו שסותר א"ע מהכא להתם ושכן מתמה בשד"ח וציין להא"ר סי' קי"ט סק"ו וגם לה' בגדי ישע שתי' דברי הרמ"א ע"ש מיהו כבר כתבנו דבההיא דסי' תקפ"ב י"ל דגם ההגה מודה ול"ד להך דר"ח דה"ל דעבד וע' מ"ש מז"ק מהרש"ך זיע"א בסה"ק נתיב מצותיך דקלי"ט לענין אם יכול לומר שבח אלא או ת"ל שי"מ שהוכיח לאסור מדברי הטור בסי' ס"א גבי אל מלך נאמן ודחה דבריו דכל שמזכיר דרך שבח שפ"ד וש"ה דהזכרת ה' אין לה ענין עש"ב וה"ה הכא שאומר כן כדי להזכיר ר"ח

אבל ראינו להע"ת ז"ל סי' קי"ט אות ג' שכ' דלכאו' נר' מדברי מרן דאפי' לא אמר רק תיבת רפאינו אם חזר ברכה לבטלה הוא ומדברי רשב"ם והרא"ש ז"ל מש' דוקא אם גמר ברכת רפאינו וכו' וכ"נ לכאו' מצד הסברא כי אין ט' בדבר לומר מיד כשאמר תיבת רפאינו שלא לחזור וכו' ונ"ל שאין להחמיר רק כשאמר רפאינו ה' דכיון שהוציא ש"ש אם יחזור איכא משום הוצאת ש"ש לבטלה אבל בתיבת רפאינו לבד אין להחמיר ע"ש ולפו"ר דבריו קשים דהרי אכתי משמע מדברי רשב"ם והרא"ש דדוקא אם גמר הברכה ואף דמתחלה דקדק מדברי מרן להפך מ"מ מדכ' לכאו' משמע דלבסוף חזר בו כיון שהוכיח בהפך גם מ"ש וכ"נ לכאורה וכו' אין ט"ז מספיק למה שנר' מדברי רשב"ם והרא"ש דדוקא אם גמר הברכה ועוד יל"ד בלשונו שכ' דאין להחמיר רק וכו' דאמאי נקט ל' חומרא ולכ"נ לענ"ד דודאי דעת ה' ז"ל לדינא כמשמעות רשב"ם והרא"ש וכ"ה ג"כ דעת מרן וכמו שביאר הב"ח והמ"א והט"ז דודאי מרן אינו חולק עליהם וכ' עוד להוכיח שכ"ה כונת מרן לאפוקי מה שפי' בתחלת דבריו דאפי' לא אמר וכו' כי אין ט' וכו' ומאחר דאין כונת מרן רפאינו לבד אית לן למימר דעד גמר הברכה קאמר כדי להסכימו לרשב"ם והרא"ש ועוד דאין לנו להסתפק בכונת מרן אלא אם ר"ל תיבת רפאינו או ברכת רפאינו ומ"מ מסיק דאף מי שירצה להחמיר ולחוש למה שנר' מל' מרן דגם אם לא גמר כל הברכה אם חזר הוי ברכה לבטלה מ"מ אין לו להחמיר רק כשאמר רפאינו ה' דאיכא משום ש"ש לבטלה כשחוזר רפאינו ה' אבל אין לחוש משום ברכה לבטלה דתכ"ד כדבור דמי וה"ל כאלו לא התחיל ולכך בתיבת רפאינו לחוד אין להחמיר לחוש לברכה לבטלה דאין כאן משום ברכה לבטלה וכנז' ומ"מ סברת הע"ת דאין לחוש כלל בכל גוונא וכדאסיקנא בעניו'. ומל' תשו' מהרש"ל סי' ס"ג בנוסח השאלה שכ' פ"א שכח החזן מלומר ענינו בת"ץ עד שהתחיל ברכה אחרת וכו' ע"ש אין לדקדק מזה דסובר דל"ב שיגמור כל ברכת רפאינו חדא די"ל דמעשה שהיה כך היה ובדין הוא דה"ל לחזור ומה שלא העירו בזה מהרש"ל משום דלאו להכי איתשיל אלא אם יאמרה בש"ת או בסוף העמידה ומאי דהוה הוה ואף את"ל דדעת מהרש"ל