אוהב משפט חלק א קמג

ותחנונים אדם אומר בכל יום בהזכרת שם שמים ואין כאן מוציא ש"ש לבטלה דא"ז לבטלה ע"ש וה"ה הכא שאינו מזכיר לבטלה כלל אלא שאומר ב"פ וכ' הב"י בסי' קכ"ד דאם אומרים עם החזן נוסח הברכות בלא פתיחה וחתימה ה"ל תחנונים בעלמא והא ודאי לא מיתסר לאדם שיתחנן ויחזור ויתחנן ע"ש ומשמע דאפי' היכא שיש הזכרת ה' דדוקא בפתיחה וחתימה שיש ברכה הוא דקפדי וע' בסי' קפ"ח ס"ז במי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז בר"ח שכ' ההגה דאפ' שיש לאומרו בהרחמן כמו בהע"נ ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאמרו לבטלה וכ' המ"א דצ"ע שאומרים כל היום תחנות שיש בהם הזכרת שמות ולמה יגרע זה דדוקא בברכה לבטלה אסור והביאו הא"ר אות י"ג וה' באר יעקב ורמזו המחב"ר כ' דאע"ג דאי אמרו בשאר הרחמן אין בו איסור מ"מ כיון דליכא למ"ד דצריך לחזור לכך לא נהגו לומר בשאר הרחמן אבל בעה"נ דאיכא למ"ד דצריך לחזור וכו' ע"ש אלא דט"ז שכ' אינו אלא לישב עיקר המנהג אבל ההגה כ' בהדיא הט' דאין לאמרו לבטלה ואין לומר דכונת הבאי"ע דכיון דא"ץ לחזור ה"ל לבטלה ממש דא"כ למה הוצרך לומר דבעה"נ איכא למ"ד דצריך לחזור דהא ליכא התם הזכרת ה' וגם איך כ' דאי אמרו אין בו איסור א"ו כמ"ש מיהו ה' רב פעלים ח"ב א"ח סי' ל"ז לחלק יצא דכל תפלות ותחנות שאדם מתפלל ומתחנן בכל יום הוא מסוג תפלת נדבה דיכול אדם להתפלל תפלת י"ח בנדבה אע"פ שמזכיר פתיחה וחתימה אבל כשאומר מכח חובה ודעתו לתשלומין של חובה הוא בסוג תפלת חובה והיכא שאינו מחויב באמת מן הדין יש להקפיד על הזכרת שמות שבהם שאין בידו לעשותם חובה על עצמו ע"ש ועפ"ז אין סתירה לדברי ההגה מדברי הריב"ש והב"י דהריב"ש מיירי במזכיר דרך נדבה וכן מי שאומר עם החזן נוסח הברכות בלא פו"ח כיון שכבר נפטר בודאי שהוא מתכוין לנדבה וכ"נ מדברי הר"פ הנז' שם שהביא בתחלת דבריו מה שתמה המאמ"ר סי' קי"ד סק"ד על הב"ח דבסי' קכ"ד משמע שסובר דבלא פתיחה וחתימה אין קפידא (מדדייק בלישניה במ"ש בכונת הרא"ש דתלתא איסורי עבדי האומרים עם הש"ץ כל התפלה עם חתימת כל הברכות ופתיחתן) וכ"ד הב"י ובסי' קי"ד כתב בדעת ראבי"ה דמי שלא הזכיר שם גשם שא"ץ לחזור לראש הברכה אלא אומר משיב הרוח ומה"ג מכלכל וכו' דל"ד אלא לומר שא"ץ לחזור וכו' דעובר אלא תשא כשחוזר אתה גבור לעולם ה' אבל אומרה קודם מכלכל וכו' או אחר כך במקום שנזכר ע"ש ומשמע מדברי הר"ף ז"ל דבדבריו רוצה לישב גם דברי הב"ח ע"ש וצ"ל כדכתי' דבאומר עם החזן הוא מתכוין לנדבה וכאמור גם עפ"ד הר"ף הנז' יש לדחות מאי דלכאו' היה נר' להוכיח דלא כהגה מדברי מרן בסי' קי"ד דנר' דיכול לומר לכת' צ' פעמים