אוהב משפט חלק א קלח

דמחי לה אמוחא והצ"ע למעשה מעתה בנ"ד דב"ד הכריזו הא ודאי צדק רו"מ במאמרו דבזה נמי אמרי' דלב"ד מתנה

ברם כל לגבי דידן חזות קשה אנכי רואה דהנה החדש הלזה הוא של ת"ץ ואינו של יחידים וכמבו' [מדאמרו[ הגיע ר"ח כסלו ול"י גשמים ב"ד גוזרין ג' תעניות על הצבור ומדוע אחרו המועד ובחדש הזה עשו תענית יחידים. מעתה אדברה נא שלום בעהת"ר אנא דאמרי יגדיל תורתו ויאדיר וש"ר כנה"ר וכנא"ה. הצעיר ישראל זיתון ס"ט

סימן כ"ז

ולהיות שחזות קשה הוגד לי בד"ק אמרתי לכתוב מה שנלע"ד ע"ד נר"ו הנה מ"ש מליקוטי הפר"ח אחהמ"ר תמהני דה' ז"ל קאי עמ"ש מרן גבי צבור דאם ת"ח ורוב צבור רוצים להשלים אין היחיד רשאי' וגו' אבל יחיד שקבל עליו תענית הוא תוספתא ערוכה בתענית דיו"ד ופסקיה הפוס' והוא פלא

גם מה שהביא מהמ"א ז"ל תמהני דדברי המ"א הם ש"ס ערוך בדכ"ו וע"כ שאין זה סותר לסברת הרא"ש. גמ"ש מהרשב"א דאף דיש לו סברא זו וגו' הוא תימא דסברא זו איתא בש"ס שם והיא מוסכמת לכ"ע ולא נחלקו אלא דהרא"ש סובר דמט"ז הוא דמפסיקין וה"ה והר"ן והריטב"א בשם הרמב"ן ס"ל הט' משום דלב"ד מתנה וא"כ י"ל דה' השואל והרשב"א ס"ל נמי הט' משום דלב"ד מתנה ולכך פשיט"ל לענין עיקר התענית דמפסיקי' ואה"נ דלט' הרא"ש אם נענו בלילה דא"א הלל משלימין או דס"ל דקבלת תענית הוי קבלה ואומרי' הלל או מט' דכיון דנענו קודם שיחול התענית דאין חלוק לתענית אלא מעה"ש ה"ל ע"ד מ"ש מרן בסי' תקס"ט ס"ב ואין מתעני' ביום אף דא"א הלל. ודרך אגב ילה"ק על מרן שכ' בש"ע אבל צבור שמתעני' וכו' ונענו וכו' דמשמע דדוקא נענו אבל אם מת משלימי' וכ"כ המ"א שם וע"ש להעה"ש והוא כד' הרא"ש ואמאי לא פ' כדעת הרמב"ם וכמ"ש הה"מ לשיטתו וא"כ גם אם מת א"מ גם הר"ן והריטב"א כ' בשם הרמב"ן ט"ז דלב"ד מתנה וכ"נ דעת הרשב"א והשואל וכנז' [א"ה ע' לה' נהר שלום ז"ל ובחי' כ' ע"ד בס"ד] ואפ' דס"ל דכיון דהרא"ש משמ"ל בדעת הרמב"ם כשטתי כמ"ש וכ"נ דעת הרמב"ם וכו' וע"ש לה' קרב"ן ע"ד הרא"ש הנז' נמצא דיש מחלוקת בד' הרמב"ם ואזיל לחו' גם מדברי הרשב"א אין הכרח וכמש"ל. ומ"מ לדאתן עלה כבר כתבנו דדעת המזב"א להפסיק ושכ"ה מנהג ירושלם וכ"ד מהר"י זיתון נר"ו והכי נקטי':