אוהב משפט חלק א קלז

בת"ן קאמר והיינו דתני לה בל' רבים ואף די"ל דלא בא אלא לאפוקי יחיד גמור שהתענה על הגשמים ולא תענית יחידים שתקנו חכמים דכצבור דמו וכמש"ל מ"מ זה דוחק דל' הר"ן משמע דדוקא צבור ממש. ומ"מ מסתברא דא"ץ להחמיר כד' הר"ן במקום דהראב"ד והרא"ה וראבי"ה ס"ל דאין לחלק בין יחיד לצבור ודברי הרמב"ם יל"פ כן וגם הרא"ש ז"ל י"ל דמודה בת"י שתקנו חכמים וכנז"ל ומאי דנקיט המזב"א ע"פ ב"ד י"ל דמעשה שהיה כך היה שכן המנהג אצלם או דמילתא דפסיקא נקט וצי"ב. אמנם במקום שמתענים ע"פ ב"ד הדין ברור דא"ץ להשלים כמ"ש המזב"א והביאו המחב"ר והזל"א ושכן מנהג ירושת"ו ועי' להכס"א גבי אם התחילו לירד ק"ח שציין להמזב"א וכ' שדבריו נכונים ע"ש ואין ס' שכיון לדברי המזב"א הנ"ל שהעתיקם המחב"ר גבי אם התחילו וכו' וכן עיקר וכדעת ההמ"ח ז"ל והסכים על ידו מוה"ר הראב"ד מקודש מהרי"ז זצ"ל כמ"ש בסי' שאח"ז]

סימן כ"ו

והרציתי הדברים לפני גדול בדורו הראב"ד מקודש בעוב"י תונס יע"א כמה"ר ר' ישראל זיתון נר"ו. וזאת תשובתו אלי: בעה"ו תונס יום כ"ה לחדש כסלו תרס"ח רא"ג מע' הרב הדו"מ כמהר"ר פ' עלוש יצ"ו יחשל"א. יקדי"ם קנ'ה ש"ר האלף בעהת"ר דב"ק טוב האיר אל עבר פנינו וכו' וע"ד אשר פלפל בחכמה מעכ"ת על אשר נענו בגשמי רצון בליל ש"ק ובטלו התענית ביום ב' ואח"כ חש בראשו פן ואולי באשר הוא תענית יחידים צריכים להשלים דליכא גבייהו ט' הרא"ש דצריכים להודות בנפש שבעה דהם לא יאמרו הלל וכו'. הנלע"ד פשוט דט"ז אינו עיקר וע' להמ"א ז"ל סי' תקע"ה סקי"א דאחר שכ' ט"ז כ' דבמקום דשכיח שכרות אומרים ואח"כ אוכלים וגם אם רצו רוב הצבור להשלים יאמרו קודם אכילה יע"ש הרי דאין זה ט' כעיקר. ומרן ז"ל שם סי"ג כ' דאם ירדו להם גשמים בליל תעניתם קודם שעלה ע"ה א"א הלל יע"ש והם דברי הרשב"א ז"ל בתשו' סי' קנ"ב דשאל השואל אם יאמרו ההלל למחר קודם אכילה או נאמר שאין אומרים עד לאחר אכילה לפי שאין אומרים אלא בכרס מלאה והשיב ה' ז"ל דאין אומרים הלל כלל הרי דהרשב"א ז"ל אף דיש לו סברא זו דאין אומרים הלל אלא בכרס מלאה וכשנענו בלילה א"א הלל אפ"ה הניח ס' השואל דאין מתענין כלל ואעיקרא דדינא דסי' תקס"ט דיחיד משלים ע' להפר"ח ז"ל בליקוטיו