אוהב משפט חלק א קלה

שנתכוונתי לדעת קדוש ושכן מנהג ירושלים אלא דק' אתינח לט' ה"ה אבל לט' הרא"ש מא"ל וצ"ל כמ"ש [א"ה ולע"ד כוונת ה' מזבח אדמה דהנה להראב"ד הדין ברור דאין חילוק בין יחיד לצבור כמ"ש בתחלת דבריו א' יחיד וא' צבור וגו' ומשמע דע"ז קאי גם מ"ש חוץ מת"ג וכ"ה מוכרח לפי הט' שכ' שאין לך צרה עוברת וגו' וכיון דמט"ז הוא דאין משלימים האי טעמא איתיה גם ביחיד ועוד דעיקר מה שהביא להרמב"ם לחלק בין יחיד לצבור הוא לישב מה שמצינו גבי גשמים דבירדו ק"ח לא ישלימו וקשיתיה מהא דאמרי' ביחיד שהיה מתענה על צרה ועברה וגו' וא"כ להראב"ד דמשני להאי קו' דיש חילוק בין גשמים לשאר צרות מי מזקיקנו לחלק עוד בגשמים עצמם בין יחיד לצבור וכ"כ ה' ראשון לציון בתענית ע"ש וכיון דלהראב"ד גם יחיד אינו משלים כמו צבור ובדעת הרמב"ם דמחלק ביניהם יש ס' אם הוא מט' דלב"ד מתנה כמ"ש הה"מ או מט' הרא"ש נקטי' לקולא א"נ ע"ד מ"ש בעלי הכללים משם הרדב"ז דע"ד הה"מ בכונת הרמב"ם יש לסמוך טפי מזולתו שהוא בקי בכונת הרמב"ם ונמצא דסברת הרא"ש יחידאה ונקטי' כהראב"ד והרמב"ם. ואע"ג דכ' המ"א סי' תקס"ט דמדכ' מרן ונענו משמע דס"ל כהרא"ש וכ"כ ה' נהר שלום והא"ר וכ"כ העה"ש להטור ע"ש ס"ל לה' מזבח אדמה ז"ל דאין מזה הכרח דהא הלבוש נקט בדבריו ונענו ואיהו לא ס"ל כהרא"ש ועכצ"ל דל"ד קאמר ה"נ בדעת מרן י"ל דל"ד קאמר. וע' ג"כ להמרדכ"י בשם ראבי"ה ושכ"ה בתוספת' דהא דמשלי' היינו בנתרפ' אחר חצות גם הא"ח בסי' ז' כ' בשם הרא"ה דבתענית גשמי' אפי' יחיד אם נענה ק"ח לא ישלים ע"ש והוא כדעת הראב"ד הנז' וכמ"ש בדעתו ומה שנר' מדברי ה"ה זצ"ל דלט' הא' שכ' הה"מ משום טירחא דצבורא (וט"ז כ' ג"כ הר"ן והריטב"א בשם הרמב"ן) בנ"ד דינם כיחיד נ"ל דכיון דהרבה יחידים מתענים לצורך הגשמים שייך בהו טורח צבור ולא בא הה"מ ז"ל לשלול אלא יחיד גמור שמתענה על איזו צרה וכ"ה מוכרח לט' המזב"א ז"ל דלב"ד מתנה וע' לה' ראשון לציון ז"ל בתענית שתלה הט' דלב"ד מתנה משום טו"ץ וע"ע להמט"י סי' מ"ב סק"ב דהא דלב"ד מתנה אינו בדברים של יחיד ע"ש ועכצ"ל דכיון דכמה יחידים מתענים אין דינם כיחיד גמור לענין טורח אלא כצבור ואע"ג דלכאורה מדברי הגמ' בתענית די"ד ל"מ כן דמבואר שם הט' דאחר שגזרו י"ג תענוית מתענים היחידים עד שתצא תקופת ניסן ולא הצבור משום טו"ץ משמע דביחידים ל"מ טו"ץ י"ל דשאני התם דכיון דלא נענו מחמרינן ולגבי צבור ממש הוא דחשו לטו"ץ אבל היכא דנענו י"ל דחשו לטו"ץ גם בכה"ג אבל מ"ש ה"ה ז"ל להסכים זה גם לט' הרא"ש דכיון דתענית יחידים תקנו חכמים לצורך הצבור דינו כדין צבור דל"פ רבנן לכאורה ק' ע"ז מל' הרא"ש שאחר שחלק בין יחיד לצבור כ' שכ"מ