אוהב משפט חלק א קלג

מ"ש בה"ג לעיל סי' כ"ב דבאבלות יש להקל גם דאיכא ס"ס להחמיר וכ"ש באבלות ט"ב כדאי' ביבמות דמ"ג ע"ב שאני אבלות חדשה מאבלות ישנה וגו' ופירש"י דט"ב דהוי אבלות ישנה ואבלות דרבים קילא ע"ש וע' להשו"ג רס"י תקנ"ה והגם דהתו' שם כ' דט"ב חמיר טפי מאבלות דיחיד לענין משא ומתן שהוא דבר של פרהסיא ומזה כ' עוד דבאבלות דרבים יש להחמיר נמי בכבוש דכבוש נמי דבר של פרהסיא שלא יהיו כלם עוסקים לכבש וליפות עצמם וגו' ע"ש ש"ה דאנו באים להתיר דבר זה לכל ולכך יש לחוש לקלקול שישכחו מלהתאבל שיהיו כלם וגו' וכן מ"ש המ"א סי' תקנ"א סקל"ח בנדונו ע"ש התם נמי אנו מתירים ד"ז לכל ל"כ בנ"ד דאין אנו מתירים רק לבעל ברית דוקא גם התוס' מודו דלא מחמירי' בה טפי והדר דינא דכיון שהיא אבלות ישנה קולא מאבלות חדשה ומ"מ פה אי ג'רבה יע"א מעולם לא שמענו שמסתפרים בין המצרים לכבוד המילה ואולי דנהגו להחמיר בזה וע' למוה"ר הרמ"ז ז"ל בויאמר משה סי' ח"י ובויען משה סי' ע' וסי' ע"ז ושו"ר מה שהאריך השד"ח בפאת השדה מע' בין המצרים סי' א' או' ז' ואין הפנאי משכי' לעיין בדבריו). ולענין משה"ק ה"ה זצ"ל ע"ד מהר"י עיי"ש ז"ל שדבריו סתרי אהדדי י"ל דדוקא בימי הספירה שאין לאיסור זה עיקר מדינה ל"כ כאן שיש לו עיקר מדינא בשבוע שחל בו ט"ב אסור גם היכא דליכא אלא מנהג וע' להזר"א ח"א סי' ע"ו שצדד לומר כן ע"ש וזהו כונתי בס' בני יהודה ע"ש ומעתה צדקו יחדיו דבריו שבס' מט"י עם דבריו שבס' ב"י וע' להזר"א הנז' בהשמטות דק"כ ע"ד שהק' ע"ד מהר"י עיאש ז"ל שדבריו סתרי אהדדי מס' מט"י לס' ב"י ע"ש ופשוט הוא דקי' היא אלבישת לבנים כמבי' שם ודלא כמו שהבין תלמידו ז"ל בהגהתו לח"ג בסוף התשו' לאה"ר דקושיתו היא לענין תספורת וכקו' ה"ה ז"ל דמתספורת לק"מ וכדכתיבנא ואפ' דתלמידו הבין דקושיתו מתרוייהו אמנם המעיין שם יראה דא"א לפ' כן כלל ודוק. ומה שרצה ה"ה ז"ל לפ' בכונת המט"י דמה שציין וגו' אה"ר דברי המט"י שכ' כמו שהארכתי וגו' מוכחי להדיא דקאי אדלקמיה שכ' דאפי' מר"ח וגו' וז"פ]

סימן כ"ה

שאלה מעשה שאירע עצירת גשמים לא תקפ"ץ והתחילו היחידים להתענות בה"ב מיום י"ב כסליו ואחר שהתענו בו"ה ירדו גשמי רצון בליל ש"ק ונסתפקתי אם מתענים ביום ב' לתשלום בה"ב שקיבלו עליהם אע"פ שנמנו וכמ"ש מרן בסי' תקס"ט דיחיד המתענה על צרה ועברה צריך להשלים כל התעניות שקבל ובסי' תקע"ה כ' דדין תעניות אלו כדין תענית