אוהב משפט חלק א קכו
Ohev Mishpat part 1 126 · אוהב משפט חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →אלא ר"ל דה"ל כבוי לצורך הבערה וחשיב כמדליק ודון מינה להורדת הפתילה ע"ש דאיך לא זכר ש"ר דברי הב"ח והמ"א הנז' דלא הותר בידים וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש גופיה דנקט בלשונו שמפילו לארץ והוא כבה דמשמע דוקא כשהכבוי אתי ממילא אבל לעשות בידים אף, שהוא לצורך הדלקה אסור גם מה שהוכיח עוד מדברי הט"ז סק"ד והביאו הבה"ט סק"ה ע"ש הנה כבר חלקו עליו הא"ר והח"מ הביאם המה"ש סק"ה ע"ש ורובא נינהו נגד הט"ז. עוד כ' מוהרי"ך ז"ל שא' מחבריו הי"ו דחה דאין ללמוד כבוי מהבערה כמ"ש התוס' בביצה דכ"ג ד"ה ע"ג וה' ז"ל יצא לחלק דדוקא בשל"ץ כלל הוא דמחלקי' בינייהו אבל היכא דהוי לצורך קצת כמו הדלקה דינם שוה כמו שהם שקולי' כשהוא לצורך או"נ ע"ש ואחר המח"ר גם בזה לא זכר ש"ר מ"ש הב"ח סי' תק"ז עמ"ש הטור דבגריפה כדי ליפות הפת אסור דלדעת הרא"ש דמחשב כבוי זה לצורך או"נ א"כ פשיטא דמותר היכא דאיכא צורך קצת כמו בהוצאה והבערה ותי' עפ"ד התוס' הנז' ע"ש הרי שהבין דהתוס' מיירי אף בשיש צורך קצת דמ"מ לא אמרי' מתוך בכבוי [א"ה ע' למהר"ם לובלין בתוס' שם שסובר דבכל המלאכות אמרי' מתוך כדאשכחן בהוצאה אלא דעשון פירות חשיב של"ץ כלל דאינו שוה לכל נפש וגבי מתוך בעי' צורך קצת ע"ש והוא כדעת מהרי"ך ז"ל דהיכא דאיכא צורך קצת גם בכבוי אמרי' מתוך וכן יל"ד מדברי התוס' דהתם ל"ח לצורך כלל שכ' ואפי' למאן דשרי הבערה של"ץ כלל וכי' ואי איתא בקצרה תק"ל אפי' אי לא שריא הבערה אלא לצורך קצת דהא התם הוי צורך קצת ולהב"ח צ"ל דהתוס' לרווחא דמילתא נקטי וקושטא קאמרי דבלא"ה עשון פירות חשיב צורך קצת א"נ י"ל דודאי גם הב"ח מודה דהתוס' מיירי בליכא צורך כלל אלא דעפ"ד התוס' ישב דברי הטור שכ' דליפות הפת אסו' דלא תק' מדברי הרא"ש די"ל לדעתו חילוק זה בין הבער' לכבוי גם לענין צורך קצת זהו מה שנר' בדעת מוהרי"ך ז"ל ומ"מ כבר חלק עליו מוה"ר בויאמר משה שם וכ' דנר' דדעת התוס' כהרי"ף והרמב"ם דס"ל לאסור הכל וכן הסכים מרן בב"י סי' תקי"ד וסתם כן שם בס"א ואין להתיר בכבוי אלא במקו' שבא למנוע ההזק מאו"נ גופיה ולא במקום צורך קצת ודוק' בהבערה הוא דאמרי' מתוך ע"ש. ועדיפא מהא כ' ה' מכתם לדוד סי' י"ט דכיבוי לא הותר כלל אפי' לצורך או"נ ודוקא בשרא אגומרי שאינו מכבה בידים זה ב"ד לה' עיקרי הד"ט סי' כ"ב אות כ"ח ע"ש (ומוה"ר ז"ל שם מפני שלא היה בידו לראות הדברים במקומם כמ"ש שם משו"ה כ' ע"ד ה' עיקרי הד"ט הנ"ל דלא זכר ש"ר מבשר' אגומרי דלמנוע ההזק מאו"נ גופיה שרי ע"ש ובאמת כבר המכל"ד זכר ש"ר מזה ומשני לה שפיר) גם מדברי הב"ח שכ' דכיון דאין בכבוי צורך או"נ משו"ה לא אמרו מתוך בכבוי ע"ש מתבאר דסובר דגם במקום שיש צורך קצת ל"א