אוהב משפט חלק א קכב

ל"ג יש להתיר מע"ש דאולי אינו יכול לצמצם עצמו ביום א' וישב מנוול ומעתה ל"פ השכנה"ג והלק"ט ודלא כה' יד אהרן ז"ל וכ"נ קצת מדברי הזכ"ל שהביא דברי האב"א בלי חולק ובסמוך ונראה ה"ד הלק"ט ולא העיר מזה ע"ד האב"א א"ו דמשמ"ל כדכתיבנא דלא התיר הלק"ט אלא משום שהוא ג"ך יום ל"ג מיהו הנר' עיקר בכונתו כמ"ש תחלה דעיקר הק"ו הוא משום עדיפות יום המילה על יום ל"ג דאי משום דהתם חדא והכא תרתי מלבד דה"ל לבאר דבריו עוד בה דע"ך משמ"ל בט' ההגה משום כבוד שבת דאי משום שהוא יום אידם אכתי ליכא למילף מילה עם ל"ג מל"ג לאשכנזי' דש"ה דא"א במציאות לגלח אבל היכא דאפ' לגלח ביום א' מנ"ל דשרי לגלח בע"ש וכיון דלה' א"ר (בדעת ההגה) ולמהריקז"ש ולהלק"ט מפני כבוד השבת מותר גם בלא יום אידם הגם די"ח ע"ז מ"מ קי"ל ה' כדברי המקיל באבל ואפ' דגם הזכ"ל שהביא מקודם דברי האב"א ושוב הביא דברי הלק"ט ולא העיר ע"ז היינו משום שהוא ז"ל לא נתכוון לאסיפה בעלמא ועוד דכיון דהביא דברי הי"א שכ' דכפ"ד השכנה"ג אין להתיר לא חש להעיר מדברי האב"א שחולק ג"כ גם במ"א הוכחנו בעניו' מדברי מהרי"ו מקור ד"ז דעיקר ההיתר אינו אלא משום כבוד שבת ואכמ"ל ועוד די"ל דגם השכנה"ג לא אסר אלא בר"ח ל"כ במילה דעדיפא מדאשכחן דמרן כ' על הנוהגי' לגלח בר"ח אייר דטעות הוא בידם ואפ"ה ביום המילה דעת הלק"ט והשכנה"ג ורבני ספרד להקל

והגם דיש בנ"ד ס"ס להחמיר דשמא כמהרי"ל ודעמיה דאין להתיר לגלח בע"ש בל"ג שחל יום א' וכ"ה דעת הא"ר סק"ט ואת"ל כהחולקי' שמא כהלבוש והשכנה"ג דהט' הוא משום דל"ש ספרי' שהוא יום אידם וא"כ היכא דשכיחי ספרי' ויכול לצמצם עצמו אין להתיר וע' לה' בן אברהם סי' ל' דדעת הרבה פוסקים דגם במילי דרבנן אי איכא ס"ס להחמיר אסור ע"ש מ"מ כיון דקי"ל ה' כדברי המקיל באבל נראה דיש להתיר אפי' היכא דאיכא ס"ס להחמיר וכן צידד ה' תפארת בחורים ז"ל בחי' למס' מו"ק דכ"ד ע"ב בתוד"ה דר"א לפמ"ש הגו"ר י"ד כלל ה' סי' יו"ד דמאי דקי"ל ה' כדברי המקל באבל הוא אפי' ביחיד נג"ר וכ' הרשב"א בסי' ת"ז דס"ס הוא מדין רובא ע"ש וע' בס' שיורי טהרה מע' א' אות ע"ה שכ"ד רוה"ף דאפי' ביחיד נג"ר אמרי' הל' כדה"מ בהבל והגם די"ל דס"ס עדיף מרוב ע' להב"א סי' כ"ב מ' לא גרע מיחיד נג"ר דהוי רק מיעוטא דמיעוטא ואזלי' לקולא ותו דכיון דבלא"ה יש מתירין באי' דרבנן גם היכא דאיכא ס"ס להחמיר (ועמ"ש בהג' לס' בן פרת יוסף למוהרי"ב זצ"ל מע' הע' ע"ש) י"ל דבכה"ג כ"ע מודו וכ"ש בנ"ד דהוי אבלות ישנה (ועמ"ש לקמן סי' כ"ד) וכה"ג כ' העה"ש סי' ת"ד אות ג' וביו"ד סי' ס"ט אות כ"ח דאיסור תחומין שאני ע"ש: