אוהב משפט חלק א קכא

דמ"מ אם יכול להסתפר מקודם טפי עדיף כגון בר"ח דנכון טפי שלא לגלח ע"פ צואת הר"י החסיד (ומ"ש ה' עיקרי הד"ט סי' כ"א אות ט' בשם הפח"י מע' עומר כת"י דבעלי ברית יסתפרו דוקא ביום המילה ולא ביום שלפניו אם לא שחל המילה ביום א' שאז מסתפרים בע"ש ע"ש ט"ס הוא וצ"ל שחל המילה ביום ז' והוא העתיק מל' השכנה"ג אות ח' וכן הוא בפחד יצחק גופיה הנד"מ) אבל מל' ההגה שתלה הט' לכבוד שבת משמע שהוא מתיר בכל ענין גם בלא יום אידם וכ"כ הא"ר סק"ט בדעת ההגה. וכ"נ שכן דעת מהריק"ש בערך לחם ובשו"ת אהלי יעקב סי' צ"ח שכ' דביום ו' יש להתיר דעשה דד"ק עדיף דכתיב וקראת לשבת עונג וכיון דביום א' יסתפר מוטב שיסתפר ביום ו' לכבוד שבת ע"ש אשר מזה נר' דעיקר טעמו הוא משום כבוד שבת ולא משום יום אידם ועוד דהא ה' ז"ל מכון שבתו בעיר מצרים שיושביה ישמעאלים שאין יום אידם ביום א' ואי קאי למדינות אשכנז ערי הנוצרים שיום אידם ביום א' הי"ל לבאר גם בשו"ת הלק"ט חלק ראשון סי' ל"ג נראה שהבין דט' משום כבוד שבת שנשאל במילה ביום א' והוא ל"ג לעומר אם יכול להסתפר ביום ו' לדידן דאין מגלחין אלא בל"ד והשיב דק"ו הוא אם לאשכנזים כשחל ל"ג ביום א' מגלחי' מע"ש כשחל מילה מבעיא ע"ש וכונתו נר' דאתי עלה מצד חשיבות יום המילה על יום ל"ג ומה דנקט בנדונו דיום א' שהוא מילה הוא ל"ג נר' דא"ז עיקר ההיתר ולא נקט באופן זה אלא לאשמעי' אגב אורחיה דמצד יום ל"ג עצמו אין להתיר אבל למאי דאתי עלה ה' ז"ל בק"ו ה"ה בשאר ימי העומר דיש להתיר כשהמילה ביום א' לגלח ביום ו' והשתא א"א דט' דל"ג משום יום אידם האי ק"ו פריכא הוא ודוח"ל דהוא ז"ל נמי קאי למקום שמגלחים נוצרים שיום אידם הוא יום א' דא"כ הי"ל לבאר כיון דיושבי מקומו ישמעלים וכאמור וכן הבין הי"א בדעת הלק"ט שכ' עליו דלהשכנה"ג אין להקל והיינו מדלא התיר בר"ח אייר שחל ביום א' אלא להנוהגי' שלא לגלח ביום ר"ח וכנז"ל ואף דמזה אי"ר כ"כ די"לח בין ר"ח אייר דרבו בו האוסרי' ליום המילה וכמ"ש החכ"ש שהזכיר ה' המח' ז"ל ע"ש מ"מ ממה שדחה השיירי מההיא דההגה דהתם הט' משום שהוא יום אידם מש' דבלא יום אידם אין להתיר גם ביום ל"ג ועוד דנסתר בזה הק"ו שכ' הלק"ט ולכאו' י"ל דמה שהתיר הלק"ט בנדונו הוא משו' שהוא ל"ג דגם להספרדי' דאזלי בשי' מרן דדוקא ביום ל"ד מ"מ חזי מיהא לאצטרופי וכה"ג כ' השכנה"ג אות ה' ע"ש ומשום כבוד שניהם מותר להסתפר מע"ש ומ"ש הלק"ט דק"ו הוא ומה ל"ג לאשכנזי' וכו' היינו דמשום ל"ג לחוד מגלחי' מע"ש כ"ש בשחל בו מילה לספרדי' ולעולם במילה לחודה אינו מתיר הלק"ט משום דיכול לצמצם עצמו וכמ"ש ה' אגורה באהלך אמנם במילה עם