אוהב משפט חלק א קכ

שהנשים באות לבית המילה מבערב ומנגנים לכבוד המילה ולכבוד אבי הבן והאם ואוכלים זרעונים ושותים יין ה"ל כיו"ט אבל בנ"ד שהמילה ביום א' לכאו' יש לאסור לגלח ביום ו' דלא חשיב ערב יום המילה מיהו יש להתיר לפ"ד הפר"ח שם ס"ב דחל המילה ביום ש"ק דאפי' בה' מותרים ע"ש והיינו משום דבע"ש העם טרודים בצרכי שבת ולא ימצא מי שיגלחנו וא"כ בנ"ד דקשה עליו לגלח יום א' קודם התפלה ועוד דע"פ צואת ריה"ח אין לגלח ביום ר"ח יש להתיר לו מע"ש. וכן יש ללמוד לנ"ד ממ"ש בהגה שם דל"ג שחל ביום א' נוהגים להסתפר ביום לכבוד שבת ע"ש וה"נ דכוותה והגם שכ' הפר"ח דאם חל ר"ח אייר ביום א' אין להסתפר ביום ו' ע"ש כבר כ' הרב חכמת שלמה הנד"מ בגי' ש"ע בטעמו משום דבר"ח רבו האוסרים ולכן אף להנוהגים להקל אין להתיר אלא בר"ח עצמו ולא בסמוך לו אבל בדבר שלא רבו האוסרים דמותר מדינא יש להתיר אף בסמוך ע"ש וה"נ בנ"ד

אמנם ראיתי להזל"א מע' ע' שהביא מ"ש הבה"ט והי"א בשם הפוס' דמותר להסתפר בספירה לכבוד המילה אפי' מבערב ושכ"פ בס' אגורה באהלך ז"ל אמנם אם חל המילה ביום א' כ' בשם האגב"א הנז' דאין לגלח רק ביום א' ע"ש ולא ידעתי מ"ש מההיא דכ' בהגה גבי ל"ג וס' אגב"א אינו מצוי אצלי ומ"מ אפ' דגם הוא ז"ל מודה בנ"ד שהוא ר"ח וע"פ צואת ריה"ח אין לגלח וגם אולי במקומו אין הדבר קשה לגלח קודם התפלה כמו במקומנו ומהני טעמי התרתי בנ"ד לגלח בע"ש [א"ה ע"ש להאגב"א ז"ל סי' י"ב ד"ו ע"ב שכ' דאם חל המילה ביום א' ל"א שיסתפר יום ו' דומיא דר"ח שחל ביום א' דשאני ר"ח דאסור לו לגלח משא"כ יום המילה דהוא היתר יצמצם עצמו ויגלח בבקר ע"ש מבואר מדבריו דמודה היכא שאינו יכול לגלח ביום ר"ח כנ"ד ומשה"ק ע"ד ה"ה ז"ל ממ"ש ההגה גבי ל"ג י"ל עפמ"ש הלבוש בטעמו משום דיום א' הוא יום אידם ול"ש ספרים וכמ"ש השכנה"ג הגהב"י אות ה' לדחות דעת השואל שרצה ללמוד מדברי ההגה הנ"ל לר"ח אייר שחל יום א' (להנוהגים להסתפר בו) להסתפר ביום ו' שלפניו דההגה עיקר טעמו רק משום דלדידהו הספרים גוים וביום א' שהוא יום אידם לא ימצא מי שיספר לו לכבוד ל"ג וסו"ד לא מצא צד התיר כ"א למי שנוהג שלא להסתפר בר"ח משום צואת ריה"ח ואינו יכול להסתפר ביום א' וכמ"ש האגב"א ומ"ש הפר"ח ג"כ דיסתפר ביום ה' היינו משום דאינו יכול להסתפר ביום מילה עצמו וכיון שצריך להקדים הותר ביום ה' משום טורח שבת משא"כ היכא דיכול להסתפר ביום המילה מבלי שידחה איסור הספירה וכן מ"ש החכ"ש בט' הפר"ח גבי ר"ח משום דרבו האוסרים היינו דאל"כ היה שרי היכא דל"מ לגלח ביומו והמ"ל דהפר"ח מיירי היכא דמצי לגלח ביומו רק