אוהב משפט חלק א קיב

איירי שיש ס' נגד המבוקעו' ויכול לטחנם ושוב אין האיסור ניכר והוו לח בלח ואין בזה משום מאס"ל כיון שיש בהם ס' כמ"ש המ"א סי' חמ"ז סקמ"א והפר"ח סי' תנ"ג ועוד דראבי"ה בלא"ה ס"ל דכיון דאכתי ל"ח הפסח אין בזה משום מאס"ל כמבו' בדבריו ע"ש. ומדברי ה"ה ז"ל שאסר בנדונו מדברי הרשב"א ומדברי הב"ח בנדון המרדכי שלא התיר אלא משום שאינו ניכר לכאור' משמע שסו' דהמרד' מיירי שאינם ניכרים כלל דאם ניכרים ע"י הדחק ואפ"ה חשיב להו שאינם ניכרים ודלא כהרשב"א א"ך לדעתו יש להתר בנדון ה"ה ז"ל אם לא שנאמר דנדון ה"ה ז"ל הוא בניכרים בלא טורח אבל בניכרים ע"י טורח י"ל דחשיב אינו ניכר ובכה"ג מיירי המרד'. ולכאורה בזה א"ש מ"ש הב"ח בסו"ד דאע"פ שאינו ניכר ה"ל כמונח בכד וכו' ר"ל דהוי כאלו הוא בעין כיון דניכר ע"י הדחק מיהו לפ"ז לא ה"ל להתר ע"י בטול ומשמע דר"ל שנתבטל בס' וצ"ל דכונתו משום דמ"מ החמץ בביתו וכמ"ש המ"א סקי"א וע"י בטול ס' התיר כמ"ש לעיל ליישב סתירת המ"א לחד תירוצא וזה נראה כונתו ג"ך בסי' תמ"ז ע"ד הגמ"י וע"ש שכ' דאפי' להרא"ש וכו' וה"ה ז"ל הניח דבריו בנ"ע ולע"ד י"ל דדוקא בשאר איסורין שהותר האיסור לגמרי ע"י בטול יבש ביבש גם לאכלו וכיון שהותר הותר אבל חמץ לא חל עליו שם התר כלל דק"ף אפי' חמץ גמור מותר ולהשהותו כמות שהוא בעין אסור וכנז' ומשה"ק לבסוף ע"ד המרדכי שהתיר לאכלו בפסח דחד בתרי בטל דהא יהיב ט' בשעת אפיה ולא הק' עליו דלאיזה דבר חל עליו שם התר ל"ק די"ל דהמרד' חולק בזה וס"ל דיבש ביבש נתבטל לגמרי ונעשה התר ושו"ר לה' חקי דעת סי' תס"ז סק"ב מ"ש בכונת הב"ח ע"ש

ולענין הל' בנ"ד אם יש ס' כנגד אותם שנשתנו יש להתיר לטחנם קו"ף ולאכלם בפסח וגם הרשב"א מודה בזה וכמ"ש המ"א והפר"ח וכנז' וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' תפ"ח בחטים שיש בהם נשוכי עכבר שכ' וז"ל וכ"ש במעשה זה שאמרת שאין בו אלא מעט בתוך הרבה וא"א לבא בו לידי איסור דאו' ע"ש משמע שהתיר לטחנם אע"ג דניכרים ול"ה מאס"ל וע"ך משום שיש בהם ס' וכשטוחנ' אין כונתו לבטל אלא לטחון וכן דקדק הב"ח בסי' תנ"ג מדברי הרשב"א הנז' וכן חילק השכנה"ג שם הגהב"י אות ג' (בד"ה אמנם) בדעת הרשב"א וכ"כ העה"ש סי' תס"ז סוף אות י"ג וכ"כ בחה"פ סי' תמ"ז סק"ז משם ה' ארעא דרבנן סי' ט"ז ומשה"ק ע"ד מדכ' הטור שאינו טוחן כדי לבטלם ע"ש לא ידענו מאי ק"ל דגם מ"ש האד"ר דהתם שאני שכבר היו בהם ס' ואינו מוסיף בידים היינו לומר דאינו מתכוין לבטל אלא לטחון ומ"ש מרן בסי' תנ"ג ס"ג אם לא ביררו החטים מאכילת עכבר אין בכך כלום ע"ש דמשמע דלכת' אסור אע"ג דאין כונתו לבטל כבר כ' הפמ"ג