אוהב משפט חלק א קו

נראה דאין סתירה מדברי ההגה דהתם מיירי בלא סינן היין וכמ"ש המ"א שם ולכן אם נשאר כך בלא סינון נו"ט חדש וכן קודם מע"ל אסור לאכלו בלא סינון אבל אם סיננו קודם מע"ל מותר גם לאחר מע"ל וכ"ר לה' מעיני הישועה ז"ל בהשמטה שבסוף הס' שכ"פ ומ"מ גם החה"פ לא ק"ל מדברי ההגה אלא לענין אם בשלו) נמצא דדעת החה"פ דשרי אחר אפיה אף לבשלו אלא שלא החליט הדבר בזה מכח דברי ההגה אבל לאכלו כך בלא בישול דעתו להתיר ודלא כהפר"ש וכיון דהפר"ש עצמו ע"ך דסובר דשרי לדינא אלא שחשש להחמי' דאל"ך לא היה מתיר בהפסמ"ר וע' להת"ח בהקדמתו א"ך יש להתיר בשופי כדעת החה"פ וכה"ג כ' הפמ"ג בפתיחה לי"ד ומו"ה ויען משה י"ד סי' י"ב דהיכא דשרי בהפסמ"ר יש להתיר בצרוף ס' אחר גם בלא הפסמ"ר ע"ש מיהו ע' להח"י סי' תנ"ג סקי"ג שכ' בפשי' דיש לחוש לפירורין גם אם אופה קו"ף ע"ש אמנם נר' שזו היא סברא יחידאה וכמו שביארנו ובלא"ה כבר כתבנו דבנ"ד שהבצק היה קשה ודבוק לכ"ע אין מקום לחוש לפירורין וגם כבר כתב ה"ה ז"ל בשם ה' דברי מרדכי וה' מגן האלף שדעתם להתיר בפשי' בנאפה קו"פ ע"י רקוד במקום הפסד אלא דלכתחלה הצריך הדמ"ר לרקדו בנחת באופן שלא תכניס ידה לתוך הקמח למעך בקמח ורק נענוע הנפה בלבד ומ"ש ה"ה ז"ל מהיות טוב לרקד ב"פ נר' טעמו דאולי לא נזהרו בפעם ראשונה לרקד בנחת וא"ץ לע"ד דאם יש לחוש שבפ"א לא רקדו בנחת ונפרך מה מועיל שירקדו פ"ב

גם במה שהבין ה"ה ז"ל דגם ברקדו בנחת מחמיר הדמ"ר למצת מצוה והוצרך להתיר בנדונו מדברי הט"ז לעד"ן דא"ך דנר' מדברי השד"ח בשמו דלא החמיר אלא ברקדו ולא נזהר לרקד בנחת דאיכא חששא דפירורין אלא שסמך על המתירין במקום הפסד לכן החמיר למצת מצוה וכה"ג כ' המ"א סק"ט בשם מהר"ם מלובלין אבל ברקדו בנחת נר' מדבריו דאין מקום להחמי' כלל דאם יש איזה פירור נשאר בנפה ואם נפרך בקמח ה"ל לח בלח ושפיר יש לסמוך בזה גם בלא הפסד וגם למצת מצוה ע"ש היטיב בדבריו וא"ך יש להתיר בנ"ד למצת מצוה גם למי שידו משגת ובפרט בנ"ד שהבצק היה קשה וכמש"ל ובענין מה שתמה ה"ה ז"ל על הח"י נ"ל דכונת הח"י במה שציין להטור הוא ע"מ שכ' בשם הרי"ץ גיאת והעיטור להחמיר יותר למצת מצוה דלא כמ"ד דכיון דמשום חשש חמוץ אתינן עלה אין לחלק בדבר וכיון דמקצת אחרונים חלקי על ההגה שהתיר בלא דחק יש להחמיר כדבריהם למצת מצוה וז"פ בכונתו כנ"ל]: