אוהב משפט חלק א קג

לכתחלה אי ליכא אחריני ושלזה הסכים הרא"ש ומ"ש אח"ז וא"א הסכים לפרש"י לאסרו אפי' שוגג ואפי' באכילה ע"ש היינו בחמין וחמי חמה לאפוקי במים שלא לנו וכמ"ש בב"י וכ"ה ג"כ דעת מרן להתיר ע"ש ובש"ע וצ"ע. העולה לדינא לנ"ד דכיון דיש הרבה מקילין ע"י רקוד יש לסמוך עליהם למי שאין ידו משגת אף למצת מצוה אלא שיזהר לרקד בנחת וצ"י י"מ אמן. (א"ה מ"ש ה"ה ז"ל להתיר משום דהוי כמו שאוחז במקום המלוחלח נר' דזה יתכן דוקא אם הרגישו בבצק קודם שהוריקו השק אבל אם לא הרגישו אלא אחר שהוריקו השק יש לחוש שנפרך ונתערב בעת ההורקה לדעת כמה פוסקים דמפרך גם בלא ריקוד (וע' מש"ל בסי' הקודם) ומ"מ לדינא נלע"ד להתיר ע"י שירקד ויאפה הכל ק"פ כדעת הגו"ר דלא אסר מרן אלא כשמנהלו בתוך הפסח וכ"ה לדעת הפר"ח שהביא ה"ה ז"ל דמרן נמשך אחר ל' המרדכי שאופין דבר יום ביומו גם הלבוש משמע דמפ' דברי מרן כשלא היה ס' נגד המלוחלח וכ"ה ד' הב"ד ז"ל א"ח סי' קצ"ח וסי' רל"א ושם ס"ס רל"א כ' שכן שמע משם מהריק"ו וכן מסקנת המאמ"ר בסי' תנ"ג ע"ש וכ"נ שכ"ד הרדב"ז ח"ה סי' ב"א ק"ך והובא להברכ"י סי' תמ"ז אות כ' בנדונו שכ' דלהסוברים דאינו חו"נ יש להתיר ע"ש נמצא דלכל הני רבוותא כשאופהו קו"ף מתבטל בס' ומרן מיירי באופה תוך הפסח או באין ס' ואף דהמ"א ודעמיה תי' דברי מרן שחושש לפרורין בעין שאינם מתבטלים כבר כ' השד"ח ס"ס י"א בשם הגאון שאלת שלום מה"ת ס"ס ט"ז דעיקר חששת פירור דק אחר הריקוד היא חומרא יתירה ומלבד זה נר' דאף אם נכנס פירור דק יבש בנקבי הנפה כשבא למים אח"כ מתלחלח ושב לעפרו ומתעצם עם העיסה ובטל בס' ויותר כדין לח בלח ע"ש ולפ"ז י"ל דכל הנך רביותא דמפרשי טעמיה דמרן משום חשש פירורין מודו בשאופהו קו"פ דבטל ע"י הלישה ולא אסר מרן אלא כשאופהו תוך הפסח דאינו מתבטל בעודו קמח משום חשש פירורין וכן ראינו לה' חקת הפסח ז"ל סי' תמ"ז סק"ג ע"ש גם ראינו לה' חיים מדבר ז"ל סי' תס"ו ס"ד שכ' דבנאפה ק"פ לכ"ע שרי למ"ד דאחו"נ ואף לעשות מהם תבשיל תוך הפסח ושכן מורים ובאים למעשה וכ' שם ג"כ דאף ללוש במ"פ ש"ד דלא אסרו הפוס' אלא בנתיבשו המ"פ ולא בנתיבשו המים ועוד דל"ח אלא לאותו חלק דוקא ובטל בשאר כדין לח בלח למאי דל"ח משום פירורין עש"ב וכ"ש בנ"ד שהבצק היה דבוק וקשה להעבירו מהשק כ"א בכח דבכה"ג י"ל דלכ"ע אין מקום לחוש לפירורין דמסתמא לא נתפרך ע"י רקוד בעלמא וכ"ש מאליו ואף דכשדוחקו בין אצבעותיו הוא נפרך מ"מ י"ל דע"י רקוד בעלמא אינו נדחק כמו ע"י האצבעות ועוד דכיון דכשדוחקי בין אצבעותיו נפרך דק כקמח אף אם ניחוש שמא ע"י הרקוד ג"כ מתפרך מהיכ"ת לחוש