אהל יעקב צז

הענין שאין הוא פושע ואנוס נקרא פושע דומה לזה ברז"ל במגילה (דט"ו (שאמרה לו אסתר וכאשר אבדתי אבדתי עד עתה באונס ועתה ברצון ע"ש וקשה דההליכה אין בה עון וכשהיא בחיק המלך אנוסה היא אלא לאו דכיון שהיא נתנה אצבע בין שיניו חשיבא ברצון הכי נמי הא דאם היה חייב לזכור בפה ולא זכר ואח"כ שכח חשיב פושע וחייב משא"כ אם לא חייב ושכח פשיטא דפטור הוא ובמקצוע זה יש פלפול גדול כמו שתראה בשו"ת מהרימ"ט ח"א סי' כ"א מה שפלפל בדברי הריב"ש בשתי תשובותיו בסי' י"א וסי' קע"ה הנראים כסותרים ואין כאן מקומו ודוק: פ' מקץ ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות וגו' להבין הטעם שאמר הפרות סתם ולא אמר שבע הפרות כמו שאמר בשובע שבע הפרות הבריאות אפשר בדרך פשוט משום שהכתוב ידע את האמת שיהיה אח"כ כי בביאת יעקב נתבטלה לפי שעה חמש שנים מהרעב ונתברך המחוז בגללו וכמ"ש רש"י בפ' ויגש בפסוק ותן זרע ע"ש, ולא נשאר רק שתים לזה אמר הפרות סתמא ובשל השבע שהיו כולם אמר שבע והגם שיוסף בפתרונו אמר יהיו שבע שני רעב יוסף הוכרח לפרש את החלום שראוי שיהיו שבע שני רעב ולזה אמר יהיו הרומז לעתיד ולא אמר הם כי לעתיד נתקיימו וכמ"ש במדרש רות בפסוק ויהי רעב בארץ ועי' בספרי פ' עקב בפסוק כי הארץ אשר אתה בא שמה וגו' וז"ל יעקב ירד אצל פרעה ונתברך שנמנע ממנו שני רעב ולאחר מיתת יעקב חזרו וכו' ע"ש וק"ל: הנמצא כזה איש אשר רוח אלקי"ם בו' בס"ד יש להדרש בזה מה הוא כל כך התמיהא עד שהחליט שנמנע מציאות בעולם כיוסף ולהבין נקדים תחילה הנחמד לחם שמים ע"ש ועי' בפי' המשנה מ"ש רז"ל (בסו' מס' קינין) זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן וזקני ע"ה דעתן מטרפת עליהן ע"כ, ולכאורה קשה דזה היפך החוש שנראה לכל דאנחנו רואים גם בהת"ח בהחלש הגוף אזי נפשו והשכלתו יורדת אם בזכירה ואם בהרגשה ובחדוד ופתגם בפי הכל נפש בריאה בגוף בריא וכזה ראיתי להרב יעב"ץ בספרו להרמב"ם ובעקידה פ' ברכה וברבינו בחיי בראשית ובסה"ק שופריה דיעקב ויקרא (כפי מ"ש הרה"ק אור החיים פ' ויחי ניחא) אך החילוק הוא ברור דיש באדם שני מיני נפשות החיונית והרוחנית וזאת החיונית היא נטועה בכח הגוף ובעליתו עולה עמו ובירידתו יורדת עמו וכמות זה כן מות זה ועל זה ודאי נאמר נפש בריאה בגוף בריא כי היא חיונית ותלויה הרבה בכחו הבריא של האדם וגם בנבואה באותה שצריכה לבוא רק באמצעות הדמיון לרוב הנביאים ולזה צריכה לדמיון בריא וחזק וברז"ל נקראת אספקלריא שאינה מאירה (וגם בה יש חלקים רבים כידוע) אחר שהבסיס שלה הוא כח הדמיון גם