אהל יעקב צג

פ' וישב וישב יעקב בארץ מגורי אביו רז"ל דרשו (והובא ברש"י) בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף ע"כ אפשר דדיוקם הוא מהשינוי דביעקב אמר וישב ואצל אביו אמר מגורי שפירושו גירות משמע שהוא בקש לישב בשלוה היפך אביו שכתוב ויגר יצחק בגרר ולא כתיב וישב ופשוט: ויחלום יוסף חלום וגו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו: יש לדקדק מה הם דבריו שהיו ועי' ברש"י ובעהתו"ס מ"ש ואפשר עוד במה שנקדים מ"ש המלבים בשורש הנה שהוא מורה על התחדשות דבר חדש שלא היה ולא נודע מקודם כמו ויהי בבקר והנה היא לאה ע"כ ועוד נקדים מ"ש הרב ערבי נחל עפ"ז משם המפרשים כי כאשר ה' חפץ להראות לאדם חלום שיתקיים כולו ושיבוא מהרה אז שולח לו החלום פעמיים אחד ע"י מיכאל והשני ע"י גבריאל ואז יש לו שתי המעלות ויוסף אמר לו שחלם החלום פעמיים פעם חלם קמה אלומתי ופעם חלם שגם ניצבה ושלא תחשבו שזה היה בו שום הרהור לזה אמר והנה בחלומו וגם והנה בתסובנה אלומותיכם לומר שחדש היה החלום בלא הרהור וחדש ג"כ במה שתסובנה אלומותיכם ולזה תחי' אמרו לו שמחשבתך שתמלוך וגם תמלוך עלינו ולזה שנאוהו על חלומותיו ר"ל הכפולים ועל דבריו שלא היו בחלום במה שאמר והנה שמודיעם שזה חדש בחלום וחדש עליהם ובשינוי הנוסחאות שאמרו לו מלוך ותמשול יובן עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל בפסוק כי לה' המלוכה ומושל בגוים כי תואר מלוכה. הוא שכולם יטו שכם אחד לעובדו ויתנו לו כתר מלוכה וכו' ומושל הוא שאם כבש ארץ או אומה וזהו לה' המלוכה עלינו ומושל בגוים שלא קבלו עולו ע"ש ולזה במלוכה אמרו עלינו ובממשלה אמרו בנו ר"ל בחזקה ובטעם שנאת אחיו ליוסף יש לומר עפ"י מ"ש בברכות (דנ"ה:) לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ובסוף אסיק דחזא ולא ידע מה חזא ופירש"י כשהוא קץ שוכח החלום כדי שלא ישמח וחדוותיה מסתייה ע"ש ולכן הוקשה להם אחרי דהוא זוכר החלום אם הוא אדם טוב היה צריך לשכוח דאל"כ חדוותיה מסתייה ומה תועלת לאומרו אלא ח"ו הוא אדם רע וזה בא לו בעבור שהוא מהרהר בזה ולזה שנאוהו וכלפי יוסף נאמר דחלום יוסף שאני שהוא היה כללי וסיבה לשאח"כ ירדו מצרימה בעתיד וא"כ היה צורך בדבר לאומרו כדי שתהיה השנאה ויתגלגל למצרים וכבר כתב מהרש"א דחלום טוב שאינו מתקיים אין מראין לצדיק אבל במתקיים מראין לצדיק ע"ש וכ"ש זה החלום שהוא כללי כמובן ודוק: ויתנכלו אותו להמיתו עי' פירש״י שהוכרח להעתיק מלת אותו לשלש העתקות עד שתתפרש אליו ע"ש ועי' ברא"ם ולקוצ"ד נראה לי לומר בדרך פשוט מאד רק נקדים לומר כי בדרך מושכל כשנתקרב יוסף אצל אחיו מרחוק כשהביט ונסתכל בפניהם הרגיש כי הם אורבים אל נפשו להכחידו מארץ החיים והאדם יראה לעינים (ש"א ט"ז) כמ"ש בפי' הרד"ק שפירושו לעינים של השני ומהם יבין המסתכל בהם על מחשבותם עליו ובכן הא ודאי כשראה יוסף והבין כי עיניהם