אהל יעקב צב

והתענוגים שהם כחרבות לגוף שלם בממונו פירושו שהוא חושב עצמו לשלם בממונו היפך אוהב כסף יש לו מנה רוצה מאתים יעקב חשב עצמו לשלם בממון גם פירוש שלם בממונו ידוע בראשונים שכל הפסד שאדם מפסיד הוא רק בממון שאינו שלו אבל בשלו הראוי לו לא תבואהו רעה ולזה אמר שלם בממונו שלא נחסר ממנו כלום וזה מורה שלא נגע במה שאינו שלו ולזה היה שלם שלם בתורתו היינו שלא בקש לחבק חיק נכריה חכמות חיצוניות שהם מדיחים את האדם מיראת ה' ועי' בכוזרי באורך כי הפילוסופיא מביאה ליוהרא וגאוה ומבטלת כל מעשה המצות ע"ש הוא היה שלם בתורתו לומר שאין נצרך לשלימותו משום חכמה שידע האמת כבחינתו שהוא אמת ששלימות התורה היא בה כל שלימותו ודדיה הם ירווך בכל עת ועי' בהקדמת הרמב"ן עה"ת כי מהתורה הק' בה יובן כל חכמה שבעולם עי' בדב"ק אור צח ומצוחצח כי מרע"ה הכל ידע מהתורה הק' עש"ב, כן הוא ביעקב שלם בתורתו ובה הכל ואליה הכל גם ירמוז שלם בגופו וכו' וכו' כי השלם הוא רק המשפיע לאחרים ולא רק לעצמו הן בגוף הן בעושר הן בתורה וכמ"ש הנביא אל יתהלל חכם אל יתהלל הגבור אל יתהלל העשיר וגו' כי אם בזאת שזה הוא תנאי דבק על השלשה הנז' חכם גבור ועשיר שיש לו להתהלל כשהוא עושה ומהלך בדרכי קונו השי"ת שהוא עושה חסד משפט וצדקה והם נגד שלש אלה וכזה פירש בעקרים מ"ג פ"ה כי העיקר הוא שיהא משפיע מכחו וממונו והשכלתו לאחרים וכבר אמר החכם כי חכמה שאין משפיע ממנה לאחרים גאוה שמה ע"ש נמצא מי שאין משפיע לאחרים הוא חסר ולזה אמר ביעקב שלם בכל אחת כי מטובו היה מטיב לזולתו ואולי ג"כ כי לזה ירמוז כוה"כ ואהבת את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ואמר בכל בכל אחת כי לא יחשוב שתהיה אהבה לשנים ביחד וכמ"ש החובת הלבבות כי לא תתכן ביחד אהבת ה' עם אהבת עוה"ז ואמר בכל לבבך על הגבורה כי העיקר הוא גבורת לב וככתוב ואמיץ לבו בגבורים ובכל נפשך היא נגד החכמה שיש בה ג"כ כחות שונות וסותרים (עי' ראב"ע משפטים) ומאודך שהוא הקנין ג"כ רבו מיני חילופיו וכולם יהיו משועבדים רק לאהבת ה' בכל חילופיו ומה שהקדים הנפש למאד היות כי צדיקים חביב עליהם ממונם מגופם והרשעים להיפך לזה הקדים הנפש למאד נגד שאינם צדיקים וכ"ש המאד ובסוף נקט המאד לכת השנית וכדי להודיע דאיך תהיה האהבה לה' סיים הצרי לזה הוא התורה וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך על לבבך וגו' ועי' בזוה"ק משפטים דצ"ט בקדמאה שרייא לאתגלאה ברגעא ארמיזת ליה וכו' קריבת ליה שריא למללא עמיה מבתר פרוכתא וכו' עד דיגדל ויסתכל וכו' לבתר משתעי בהדיה מבתר שושיפא דקיק מילין לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגביה ע"ש בדב"ק חוצבים להבות אש ברחמיו יאר פניו אתנו ויזכנו לאור באור תורתו אכי"ר: