אהל יעקב צ

בחזרתו ובא לעיר שלם לקחה וצרפה עם אבנים אחרות ובנה מזבח ונשתנית שינוי שני ושם עשה קרבן להשי"ת ודוק: ויבא יעקב שלם רז"ל דרשו (שבת ד"ל והובא ברש"י) שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ודורשי רשומות אמרו של"ם נוט' שבתי לבנה מאדים שאלו הם ממונים כל אחד מהם לדבר אחד מזיק יש לגוף ויש לממון ויש לתורה ע"ש והוא זכה ושלט בכולם ולזה נעשה שלם ע"כ, ונרחיב בס"ד קצת בדב"ק והוא כי בברכת הממון כבר ירש הוא מזקנו אברהם שלא היה חפץ בעושר הבא מן המזל רק מה' ברוך הוא שאין בו עצב ודאגה ויש בו ברכת ה' דוקא וכמ"ש בפ' לך לך באורך ובנוגע לגוף ג"כ תקנו יצחק בעקידה ומסר נפשו ברצון ואהבה לבוראו ונעשה מושגח ושמור מהטבע ומשטרו שנולד במזל מאדים ואילו ירש יעקב מהוריו בברכתם השפיעו עליו והוא בעסקו בתורת ה' בבית שם ועבר השלים הכל ולזה הוא בחיר שבאבות שהתו' היא כוללת הכל כידוע: אך יש לומר עוד פשוט והוא דרעות העולם הם באים משלש סיבות וכמ"ש המורה פי"ב לשלישי אחד מצד הטבע של ההויה והפסד ר"ל מאשר הוא חומר והשני מרעת בני אדם קצתם את קצתם בהתגבר אחד על השני והשלישי מה שימצא כל אחד מפעולת עצמו ואלו הם הרעות יותר מרעות המין השני ומרעות זה יצעקו הבני אדם וכו' עש"ב ולזה אמר שלם בגופו שחומרו היה בריא בשווי המזג ולא היה ביסודותיו שום התנגדות זה לזה המחייב תשות הכח והזקנה כו' והשני שלם בממונו שלא הזיקוהו בני אדם שהיא באה מהתגברותם עליו ולבן יוכיח והשלישי שלם בתורתו ומי שהוא שלם בתורה. היא תדריכהו במדות טובות מגנא ומצלא מצורף לזה עוד היות דהרבה יש השומרים תורת ה' ומצותיו אבל מתי אחרי שנחלש וכשל בעונו כחו ועזבוהו כוחותיו מלחטוא ובפרט אם נצטרפה אליו גם חולי העניות אזי שב אל לבו ועוסק בתורה ובמצות ומאמר החכם בעזוב התאוה אותנו אומרים עזבנו אותה ע"כ] בזה פירשתי מאמר הילקוט (רמז תשל"ט) והאיש משה ענו מאד יכול ענו בגופו ת"ל ועשית לו כאשר עשית לסיחון וגו', יכול בממונו ת"ל פסל לך וגו' אלא ענו בדעתו ע"כ שהכונה אם הוא ענו בגופו כלומר חלש אין תימא אם לא השיב חורפו דבר כמובן שהוא מחולשתו וכן אם הוא עני נשבר לבו בקרבו לזה סתר זה ועשית לו וגו' הוא לבדו המורה על כחו וכן פסל לך שהיה עשיר אלא מכח דעתו לחוד ופשוט] וזה חידש הכתוב שלם בגופו איתן וחזק שלם בממונו ובכל זאת שלם בתורתו קיימה מתחי' מעוני ושוב מעושר ועי"ז היה נשמר מכל ועי' מורה ח"ג פ' כ"א כל מי שהביא עצמו עד ששפע עליו השכל ההוא תדבק בו ההשגחה וימנעו ממנו הרעות כולם ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם וכו' עש"ב ועפ"י דב"ק פירשתי מ"ש בשבת (דס"ג.) כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע ע"כ, דבעושה מצוה בדיוק תדבק בו ההשגחה מצוה היא שם קוי"ק כי מ"צ הוא חילוף י"ק כידוע לזה מובטח הוא מבשורות רעות שדבקה בו ההשגחה ובטוח מכל פורענות ולכן היה הלל אומר כששמע קול צוחה שאין זה בביתו (ברכות ס')