אהל יעקב פט

לא יכול להקריב שם קרבן כיון שקריאתו היתה בשתוף גם למלאכים אסור הוא בקרבן זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו וכשבא לעיר שלם לקח המצבה ההיא ובנה אותה בשינוי עם אבנים אחרות ועשאה מזבח והקריב עליה קרבן לשם ה' אז קרא לו אל אלקי ישראל (כדברי ראיתי במורה ג' פ"ה ביחזקאל ואראה מראות ולא מראה מפני שהם השגות רבות ע"ש) ובדברי אלה יתורץ אצלי עוד שתי תמיהות א' דהנה מצינו ביעקב שנדר כי האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקי"ם ופה נזכר שעשה שם מזבח והרי המצבה היא אבן אחת והמזבח הוא מאבנים רבות וזה אפשר לתרצו עוד בתמיהה אחרת ונקדים כי הטור בחיבורו על התורה הבי"ד הג' מנחת חינוך בקונט' קומץ מנחה (מצוה מ') שהקשה דאיך יעקב לקח מהאבנים שנשתמש בהם הדיוט ועשה מהם מזבח ותירץ הטור דבבמה שרי ע"כ והג' מנח"ח שם הקשה עליו ממ"ש בזבחים (קנ"ג:) ומנחות (כ"ב.) דמודה ראב"ש דבבמה אסור והניח בצ"ע וישב הקושיא כמ"ש אני עני בסה"ק שופרי' דיעקב ולרגע נעלם ממני ובעיני אנכי הרואה שיש קצת תיוהא גם בישובו שכתב דאותם האבנים הם מאותם שנעקד עליהם יצחק אביו וא"כ היו קדש ולא מצינו שאם נשתמש בהם תשמיש הדיוט שיצאו לחולין ויהיו אסורים לגבוה וכו' ע"ש, ובזה ראיתי להחת"ם באו"ח סי' מ' שהביא קושיא מהרב זית רענן ותירץ עפ"י הילקוט דאותם האבנים הם אבני מזבח של נח ונעקד עליהם יצחק ע"כ ואיהו דידיה תריץ דאם ידע יעקב וישן במזיד עליהם מפני הסכנה הרי הקדש במזיד אונו מתחלל ואם שוגג אבני מזבח יש בהם מועל אחר מועל ולא נתחללו וא"כ לא נאסרו מתשמיש הדיוט ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"כ ואני הדל עוד לא הבנתי דב"ק תחי' דב"ק דהם מזבח קדום היו הצלת אותו צדיק מדבר של הדיוט שיהיה תשמיש גבוה יען דזה היה קדוש מאז אבל הרי הוא נכשל דנשתמש בשל גבוה והקב"ה רגלי חסידיו ישמור אף במידי שאינו של אכילה (ע' שד"ח מע' א' אות רמ"ב ורמ"ג ופאת השדה שם אות צ"ג ובסה"ק ח"י דנ"ו ע"א) ומ"ש החת"ס דבמזיד אינו מתחלל ומפני הסכנה אישתרי אם ידע איך אפשר שיקחם יעקב רק אלה והמדבר לפניו יקח מאחרות ואם בשוגג כבר אמרנו שהשי"ת שומר נפשות חסידיו מכל סרך איסור וגס אם היו אבני מזבח איך יורידם מקדושתם ויעשה אותם מצבה הגרועה גם מבמה עי' רש"י פ' ראה וזבחים קי"ט ולכאורה דאולי דהם נבלעו באחת והרי נשתנה דשרי לגבוה (עי' מג"א סי' קמ"ז) ובפ' פקודי הביאו חח ונזם וכומז ומהם נעשה כלי שרת הכא נמי שינוי גדול מתחי' אבנים ולבסוף אבן אחת גדולה אך הא ליתא דהרי אחר שישן עליה נעשית אבן אחת וכמ"ש ברש"י זאת אומרת. עלי יניח צדוק ראשו ונבלעו באחת א"כ הוא ישן עליהם אחר השינוי והרי נשתמש בהו הדיוט ויש לתרץ פשוט בקושיתו על הטור דמ"ש הטור בבמה שרי לאו דוקא וכונתו מצבה שאינה לא לעולה ולא לזבח ועל זה כיוון הטור וראה יעקב שנשתנית והיתה לאבן אחת להורות כי שם היה קדושת המקום לכן בו בפרק עשאה למצבה. לזכר נם ובמצבה אף ראב"ש מודה דשרי ואביי התיר אף בבמה ע"ש בדקי"ט ע"ב אך לפי האמור לעיל ניחא דהמצבה הזאת