אהל יעקב עט

שפירש הכתוב אח"כ ללכת בכל דרכיו שזאת היא תבוא מענף האמונה שאין בה הבדל והפרש בין מצוה למצוה וכמו שדרשו בפסוק דרך אמונה בחרתי משפטך שויתי הכל שוה אצלו ב' לאהבה אותו היא תבוא אחר התבוננות בפליאות הבורא יתב"ש מכל הסוגים וכמ"ש בה' יסודי התורה אז היא תניע בהכרח חוג האהבה בעצם ועי' רמב"ן ע"פ נורא תהלות עושה פלא מ"ש שם ג' לעבוד את ה' אלקי"ך בכל לבבך ובכל נפשך שפירושו אפי' נוטל את נפשך (ברכות פ"ט מ"ה הובא ברש"י עפ"ז) שהיא תבוא ע"י המדע בחקירה אלקית בכובד ראש וביראת הרוממות שזאת היא מעלה גדולה וממנה אם יזכה יושפע עליו שפע אלקי נבואיי ואם לא זכה בכל זאת העבודה אליו בכל לב ובכל נפש וכמ"ש בחובת הלבבות לא נקרא עובד את ה' באמת אלא או נביא הדור בטבעו או הפילוסוף האלקי וזולתם עובדים זולתו ע"ש וזהו ולעבוד את ה' אלקיך בכל נפשך וכבר כתבו כי היראה הסמוכה לשם אלקים היא תורה על יראת העונש והסמוכה לשם קוי"ק היא יראת הרוממות ששם קוי"ק הוא חסד ורחמים ע"כ ועי' בזוה"ק וארא (דכ"ג) הפרש בין ידיעה לראייה היא בין אספקלריא המאירה לשאינה מאירה ע"ש: ובס"ד עתה באתי להעתיק מה שכתבתי במכתבי לרב גדול מאד מרבני הדור שתמה במכתבו אלי איך לא קובעים לימוד בעמל ושקידה ויגיעה בדרכי החקירה שהיא ורק היא המצחצחת את הנשמה והיא הכוכב נוגה המזהיר לאדם בזה ובבא ובלעדה האדם עיר פרא ותחת זאת שאני מאבד הזמן ברמזים עפ"י האר"י שאין מהם שום מניע ח"ו להעבודה וכו' וכו' והאריך בדברים ומליצות יפים וזאת היתה תשובתי אליו בדיוק ראה ראיתי מכתבו הארוך ולא אאריך בדברים רק בנוגע לענין מפי סופרים ואומר כי דברי עכ"ת קמחא טחינא הוא ולא חדש הוא וכבר האריך בעקרים מ"א פ' כ"ד בחקירה זאת והמסתעף ממנה עש"ב ומ"ש החובת הלבבות הנ"ל הסוברים ומחייבים את זה בכלל העבודה השלימה עש"ב אמינא ולא מסתפינא כי כל זה הוא נאמר רק ליחידי סגולה בדורות הקודמים שהיה דורם דור חקירה והם ריחמו וחסו עליהם והצילום מחקירה היונית אשר זרחה בימים ההם המסוכנת כרעל המינות לזה להם לבדם יאתה החקירה כי דעתם ואמונתם חזקה ולית נגר די יזעזעינה אזי פקחו עיניהם וכו' וכו' אבל מימותם ואילך הא ודאי כי מצוה וגם חובה לבלתי קרב אל החקירה וסחור סחור לכרמא לא תקרב ואדרבא יסתכן וישתבש ויפסיד יראת שמים שבו ומה נעים מליצת הראשונים מיום שנחרב בהמ"ק לא נראית הרקיע בטהרתה ע"ש דרצו בזה כי בזמן החרש והמסגר העמיקו הגדילו בחכמה אלקית וראו שמים בטהרתה בעיונים שכליים בהירים בטוהר בלתי שום דמיון אפל וחשוך אבל מהם ולהלן כל דור ירוד מהקודם ונסתמו מקורות החכמה ואי אפשר בלתי שבושים וטעיות ע"ש והרי גם בזמן הרא"ש זצ"ל כתב בריך רחמנא דישזבן מינה כי מסירה לב לומדיה מיראת שמים ע"ש, וזה דבר ידוע בחוש גם אנכי אהובך הקטן הייתי חולה במקצוע זה והייתי מביט מגבוה על זולתי בקטנות וכו' ואחרי תחלואי המסוכנים ויסורי שעברו על ראשי לא תקפ"ץ הכו את קודקודי וקבלתי שכר על הפרישה ואותו הרמז והנוט' שאני זוכה