אהל יעקב עז

במק"א דהם מרע"ה ויעקב ע"ש) וא"כ בעוה"ז אי אפשר שיהא תמיד עולה ועולה כי בחזרתו אל החומר ירד מהמעלה שהיה בו ושוב יצטרך מחדש לעלות וזהו ויורדים, ובס"ד נרחיב עוד הדיבור והוא כי האדם שזכה שיכנס להתבונן בשכלו ובמדעו חיוב המציאות וזוהרה אז כל מה שהוא יג ויעלה בהבנתו ובמדעו מן המאוחר אל הקודם וככתוב וראית את אחורי ובגשתו לחקור במעלת התבונה שתחילתה תתחיל בפליאות הבורא יתב' ממטה למעלה (עי' ה' יסוה"ת) ועולה וחוזר ועולה בודאי הוא מבין שאם יכנס לגשת אל הקדש יאבד אף מה שזכה והשיג ועוד לא יזכה אליו ובדמיון בצד מה המסתכל בעין הגשם באור השמש שוב לא יוכל לראות אף את הראוי לו וכידוע בחוש וק"ו הדברים באלף פעמים וכמדובר בספרים שזה ידוע ומבורר שאין צורך לביאורו, ובכן עתה נבוא להנז' שיאמר האדם אחרי שהוא סוף סוף כמה וכמה סכנות רבות יחלפו עליו בזה שאין מן הצורך להאריך בהם א"כ טוב לו שיחד מתחילה וראש לא מינה ולא מקצתה ויקבל שכר על הפרישה ונגד זה יש גרעון לו שאם יעשה ככה יפסיד את הטוב הגדול הזה ושזהו תכליתו להתבונן בפליאות הבורא ובלתי זה ח"ו נמשל כבהמות נדמו וכאשר האריכו בזה ושזה הוא מ"ש הכתוב דע את אלקי אביך ועובדהו זה מצד אחד עוד בה כי הוא בראותו ובהבנתו את דלותו ופחיתותו ובטול ישותו לא תהיה לו הדחיפה כלל וכלל ליכנס בזה ועל ידי זה הוא הפסיד דבר שאין לו ערך כמובן ושאז לא נקרא בסוג אדם כי על זה הוא נברא משכיל מדעי וזה תכלית בריאתו בארץ וא"כ איך יעשה ולכאורה הם תרתי דסתרן ולזה הדרך הטוב הוא שבתחילה לא תהיה לו כלל וכלל המחשבה הזאת אלא הוא צריך לומר כדאי וראוי אני ושעל זה נבראתי ויתבונן לפי סוג ידיעתו שניתן לו מן השמים בגדולת הבורא בהבנה מדעית והדרגיית ויהיה לו בזה עזר אלקי בשמירה מהשגיאה והטעות המסוכנת ביותר בזה וכשהוא מתבונן ועולה והבין כי לא הבין כלום וכמ"ש החכם תכלית הידיעה שנדע ידיעה ודאית שלא נדעך אזי הוא מתכווץ ומתקטן בישובו בעיני עצמו ומבטל בעצמו ובהכרתו את ישותו כאין וכאפס וזהו מ"ש הכתוב עולים תחילה ואח"כ יורדים מפחד ה' ומהדר גאונו כי כזה ממש תמצא במלאכים רצוא ושוב רצוא למעלה ושוב למטה וזהו מלאכי אלקים עולים ושוב יורדים (עי' מורה א' ט"ו רומז למלאכים) וא"כ הסולם הזה הוא מרמז על הנביאים והמלאכים והחכמים שיהיו בזרעו שכולם עולים ויורדים וזהו שאמר וראשו מגיע השמימה שפירושו שמי השמים למעלה מהמלאך והוא חפץ ליהנות ומזדעזע ויורד, ובזה יהיה פירוש ה' נצב עליו הוא על הסולם ולא על יעקב וגם זו היא הסבה שתמצא כי רק עם ישראל הם מתנועעים בתפי' ובלימוד ועי' בכוזרי מ"ב סי' ע"ט שתשו' החבר לשתי סבות אם לעורר החום הטבעי ומצד הענין שילמדו רבים בס' אחד וכל אחד מטה עצמו בכל רגע לראות ושוב נהיה לטבע שני ע"ש אך בזוה"ק פנחס (דרי"ח:) כתב הט' ע"ש כי נר ה' נשמת אדם והאי נר לא שכיך נהורא עליה אפי' רגעא חדא ע"ש ולפי האמור כמעט הוא בכח לשון זוה"ק כי בתפי' ובלימודו לשמה שופע עליו אור אלקי ומזלא חזי את האור ובכן אין בכוחו לסבול