אהל יעקב סד

על יצחק בנו שאסור לעבוד בקדשים (רמב"ם ה' מעילה פ"א ה"ז) והגם דאברהם פשיטא דעוד לא הקדישו דעדין הוא חול בכל זאת למה איחר מלהקדישו תכף לצווי העקידה שהרי הוא היותר זריז בעשית רצונו יתברך ככתוב וישכם אברהם בבקר אלא דגם זה היה מטע"ז שהרי הוא משתמש בו וא"כ אחרי שלא שם אש ושרי להעלותו חי ושמה יקדיש וישחוט וינתח על המקום דזה שרי וכמ"ש ברמב"ם פ"ג מה' פסולי המוקדשין ה"ב וז"ל עולה ששחטה על גבי המזבח כשירה בדיעבד וינתח ויפשיט במקומה ע"ש: אך כל זה הוא לפי המונח שכתבנו דיצחק לא ידע מזה אבל רז"ל (בב"ר שם פכ"ו) דרשו וילכו שניהם יחדיו זה לשחוט וזה לישחט והיו שניהן שוין בשמחה ע"ש ובסנהדרין (דפ"ט:) איתא וז"ל דאלת"ה אברהם היכי שמע ליה יצחק אלא היכא דמוחזק שאני ע"ש הרי דהיה יצחק יודע מזה ועי' בעשרה מאמרות מאכ"ח סי' ל"ב דיצחק קבל בלב שלם להעקד ביום הכפורים בשעת מנחה ובשמחה רבה נעקדה מדת הדין ע"י החסד ע"ש ועי' בזוה"ק דק"ה בן יכבד אב דא יצחק לאברהם דאילו הוה בעיט ביה ברגלא חדא לא יכיל למיקם קמיה ע"ש. וא"כ לפי חשבון רז"ל (בב"ר פנ"ו אות י"א) שהיה יצחק בן ל"ז שנה קשה שזה נסיון ליצחק (הראב"ע כתב דהיה יצחק בן ה' שנים) עדיף טפי מאברהם אחר ששניהם היו יודעים והן אמת שבמס' בתרא (דקל"ו:) מחלוקת אי בריה עדיף ליה מנפשיה וא"כ לפי דעה זו נסיון אברהם יותר גדול מיצחק ויש לומר דאף להחולק וסובר שנפשיה עדיפא ליה מבריה אפשר דבאברהם בלבד שאני ממ"ש במדרש שהיה לו מענה לומר תמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ע"ש ובכל זאת לא דיבר גם לא הרהר שזה לא היה ביצחק, עוד בה יש לבאר הטעם דבאברהם עדיף לפי מ"ש רז"ל בכתובות ל"ג:) אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי שכתב בשי' מקו' משם הר"א הטעם שלא חייבה התורה רק למסור עצמו למיתה כדכתיב בכל נפשך אבל להחמיר יותר מן המות אינו חייב ויפה כיון עכ"ל והג' צה"ח בקונט' תפארת למשה הרחיב קצת הטעם כי טבע האנושי אם אמנם האדם הוא אדון ושליט על נטיותיו החפשיות ועל חיי עצמו והחוב מוטל עליו עפ"י התורה לקדש שם שמים בג' עבירות אולם זה דוקא במיתה בפעם אחת אבל לקדש שם מים במקום יסורין והכאה אין זה בכח של טבע כלל האדם ולא באה התורה לצוות על דבר למעלה מטבע האנושי כי לא נתנה תו' למלאכי השרת ע"ש. (ואולי זהו תמיהת תלמידי רע"ק (ברכות ס"א:) כשהיו סורקין בשרו וכו' ואמרו לו עד כאן והשיבם שרוצה לקיים בכל נפשך ר"ל בעת הרגשת המות וזה לא יהיה במיתה הרגעית) ומעתה הביטה וראה אי זה נסיון גדול דמלבד דאברהם הוא בקום עשה וידיו השוחטות את בנו יחידו כמה אלפי יסורין דוקרין בלבו משא"כ יצחק, עוד בה כמה צער יהיה לו אחר המות של יצחק וזה יחשוב אותו אברהם מקודם, זאת ועוד והוא העיקר גדול דיש נסיון באברהם מה שאי אפשר להיות ביצחק והוא דאחר שפירש ולא שחט אותו בפקודת השי"ת לא היה בלבו שום זיק של שמחה שניצול בנו וכמו שהיתה שמחתו בעת שהוא רוצה לשחוט שהיתה בשביל פקודתו כן פרישתו מזה היתה בשביל פקודת ה' דוקא וזה לא שייך ביצחק כמובן ומתוק מדבש מה שפי' הג'