אהל יעקב סג

נחשב זה ג"כ נסיון ליצחק שהסכים הוא על שחיטתו ולמה לא באה אליו ג"כ הנבואה הזאת אחרי שהיה גדול בן ל"ז שנה לפי דרשת רז"ל (ב"ר פנ"ה או"ד) בכוחות עלומיו (בזוה"ק כתוב את לרבות יצחק ובפ' פקודי צוה לאברהם לשלטאה ימינא על שמאלא רחמי על דינא) ובכן אפשר לומר תחי' בפשטא כי יצחק אבינו לא ידע כלל מזה והנבואה לא שרתה עליו אם מפני שלא היה נשוי ובפרט שיש עמו המקור הראשי אז צנור הנבואה ילך אליו כאבן השואבת שהגדולה שואבת הכל גם אי אפשר כי הוא עצמו יקריב עצמו לפני ה' שכלי הגשם שהם הידים לא יעשו מלאכת השחיטה בכשרות וגם הבערת האש אח"כ שיהא קרבן ובכן אם צדקנו בזה אזי יצחק לא היה יודע שהוא קרבן וכפשט הכתוב בשאלת יצחק איה השה לעולה ואח"כ בהוליכו אביו ובעוקדו על גבי המזבח הוא יחשוב שזה הוא עבודה של השתפכות הנפש והשתטחות על גבי המזבח בעינים סגורות ולהדביק את כל כוחותיו ורגשותיו ליוצר כל וכאלו הוא נשחט לפניו קרבן וברור כי יצחק יאמין באמונה שלמה לאביו כי רק לזה היא העבודה ובפרט שלא ראה אף פעם שחפץ ה' בקרבנות של בני אדם ובכן איך יעלה במחשבה שאביו שכל תקותו היא בו שיהא מרמה אותו להאבידו מן העולם ולמי הוא עמל ובודאי שהיא רק עבודה בפועל דמיוני וזכורני בספרי הרב אברבנאל שכתב כי מה שתקנו רז"ל לומר דעני ליצחק על גבי מדבחא הוא מפני שיצחק היה סבור שמעשה העקידה היה על צד החקוי לעשותו עבד עולם עד שראה אביו לקח המאכלת צעק מעל גבי המזבח ע"ש, ובכן אחרי שלא נודע ליצחק א"כ בודאי אברהם הצניע הסכין שלא יראנו יצחק כי גם בלא"ה שאל על האיל והשיבו אלקים יראה לו השה והוא יחשוב כי רק זה בדמיון קרבן מעשיו וכעין זה ראיתי במדרש (פ' נ"ו אות ו') אברהם הצניע את יצחק בשעת בנין המזבח שלא יזרוק בו השטן אבן ויפסל ע"ש אף אנן נימא שהצניע הסכין עד שגמר כל העסק ונעקד היטב שאין לו האפשרות לעשות מאומה ואזי יוצדק השליחות יד למקום הצנוע להוציא הסכין ובדרך זו תתישב לנו תמיהא אחרת שיש בזה דאיך לא שם אש במזבח קודם הקרבת הקרבן וגם צריך שישחט יצחק למטה ויעלהו שחוט על גבי המזבח כליל לאישים כמו דיני הקרבן וקודם גמר ישוב זה נקדים עוד מ"ש הרב המוסמך מהר"ח אבואלעפיא ז"ל הביא דב"ק נכדו הג' בעל עץ החיים זצ"ל שהקשה דאיך העלה יצחק חי על גבי המזבח הא קי"ל (זבחים דפ"ד.) עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד ותירץ הגאון דכיון דכתיב לעולה הבין אברהם להעלותו חי ע"ש. ואנא עניא אמרתי לישב קושיא זו חוץ מדרכנו במה שנקשה עוד דאיך לא שם אש תחילה ובזה ניחא והוא דמאי דקי"ל כי העולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד היינו דוקא כשהמזבח כבר שלם וגם אש המערכה עליו אבל בלא אש אין בכך כלום וחשיב כאלו היא נשחטה למטה אחר שלא היה שם אש בזה יש לומר אם עלתה לא תרד אך מה שקשה עוד דלמה לא שם אש תחי' כסדר בזה באנו לתירוצנו לעיל כי היה זה הכרחי לבלתי ירגיש יצחק דאחרי ראותו האש מובן דאין זה חקוי עבודה על גבי המזבח דהרי אש אוכלת יושבת שם ואזי ירגיש שהוא הקרבן, גם בזה יתישב עוד דאיך שם העצים על גבי יצחק דכתיב ויקח את עצי העולה וישם