אהל יעקב נח

אז יושב בארץ שחשש שעם הזמן ילוה אליהם ולכן מקודם הפריחו מהגבול ונתן לו הסבה הנ"ל והטעם שלא רצה לאבדו אחר שהחמיץ כבר ישב האר"י הק' בשעה"פ (ס' זה) בטעם שאברהם שם נפשו בכפו כדי להציל את לוט משום כבוד הנשמות שראה בשורשו ולכן ר"ת רכושו בן אחי אברם ר"ת רבא ע"ש ובכן היה מוכרח שלא להזיקו משום זרע הק' שהיה בו והרחיקו לפי שעה כדי שלא יוזק הוא וכנ"ל ודוק: ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו, יש להבין א' במ"ש ותלד קודם שיאמר ותהר ואח"כ ותלד והגם כי בתחי' כתוב ויבוא אל הגר ותהר הרי כתב רש"י בפסוק ביני וביניך מלא כתיב שהכניסה שרה עיניה בו והפילה ע"ש וא"כ זה עיבור שני ואין לומר בה שהיא קטנה ולא הוכר עוברה כמו בזלפה אשת יעקב שהרי גם בעיבור ראשון נזכר ותהר, גם יש להבין היתור ותלד הגר לאברם בן ואח"כ ויקרא אברם שם בנו ולישב יש לומר דיען כי בעיבור ראשון הפילה לכן בעיבור שני העלים הקב"ה הריונה שלא תפיל ולכן נאמר בה רק ותלד וזהו בשורת המלאך אליה הנך הרה ויולדת בן שהוא מורה הקיום וכמ"ש בנזיר (די"ב:) הריני נזיר כשיהיה לי בן והפילה אינו נזיר ע"ש והשתא זהו אומרו ותלד הגר לאברם בן שהוא בן קיימא וגם הלידה יחסה אותה לאברהם ולא לה ואברהם חשב שכן הוא ולכן קרא שם בנו ולא אמר בן הגר וכשהודיעו השי"ת כי רק ביצחק יקרא לך זרע וא"כ בן הגר לא יתיחס אליו לזה כתיב ולבני הפילגשים נתן מתנות דוקא ואין בהם דין ירושה וכן קי"ל (נדרים דל"א.) בדין הנודר מזרע אברהם מותר באוה"ע כי ישמעאל הוציאו להדיא ועשו יצא מדרשא דביצחק ולא כל יצחק ועקידת יצחק לזרעו תזכור ולא צריך לומר לזרע יעקב ע"ש באו"ח תקצ"א ובמג"א ובשאלת יעב"ץ סי' קמ"ה פי' לזרעו היא סובבת לאברהם ועי' חת"ס או"ח סי' קס"ה ודוק: פ' וירא ואקחה פת לחם וגו' אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדיכם, הקושי מבואר דאיך יאמר כי בעבור זה עברו עליו המורה שבשביל אוכל ועי' ברש"י שתקן הענין ועי' רמב"ן ואפשר עוד לומר בדרך קרוב לפשט במה שנעיר עוד שאמר להם אחר תעבורו וזה בושה גדולה לומר לאורח תאכל ותכף תלך, ואפשר לישב עפ"י הידוע דאברהם אבינו היה יושב בפרשת דרכים וארבע פתחים היו לו כדי שכל עובר ושב יהיה לו מקום לנוח ולדרוש מה שהוא חפץ וראה אברהם כי אלו האורחים עברו עליו ר"ל אהלו והלכו להם ולא ישבו כלל שזה מורה כי הם כל כך נחפזים ללכת לדרכם שלא היה להם האפשרות להתעכב לנוח מחמת שידעו כי בבית אברהם לא יעזבו תכף את האורח לילך ומעכבים אותו אצלם בכבוד רב ולזה רץ אליהם ואמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם קצת ואחר סמוך תעבורו שאני ידעתי שאתם