אהל יעקב נד

הגוף עי' באברבנאל בפסוק ונחה עליו רוח עצה וגבורה כי היועץ הוא חלוש ע"ש וזה בא לו מיגיעת השכל וכשהוא חלוש הכל נחלש מכוחו [וזה רמזתי מ"ש רז"ל (פסחים מ"ב: ע"פ אמלאה החרבה יחזקאל כ"ו ב') לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ע"כ. הצור דמוהו לגוף וירושלים הוא השכל הרוחני משכנו במוח וכשהוא טפש וגם אז הגוף הוא מלא כח עלומים ופשוט] ולזה להסיר שני הגרעונות יחד דימה אותם אל חול החונים יחד והם סמוכים זה לזה בא לומר שהגם שמאירים ככוכבים לא יהיו רחוקים זה מזה אלא קרובים זל"ז באחדות ודבקות ומרויחים א' שיגדל אורם ועוד חזקים כמו החול כי ע"י שהם ביחד הם כתריס בפני הפורענות ח"ו וככתוב אשר שמתי חול גבול לים והוא משביח שאון ימים אף שהוא הומה לשטוף העולם בכוחו לשברו ולסוג אחור (עוד רמז בחול מ"ש במדרש אבכיר כמו שהחול מטלטל ואין קולו נשמע כן הם שלא יהיה בהם לשון הרע ע"כ) והנה הגם כי נתברכו בשני אלה כוכבים וחול זה יועיל להארתם וחכמתם וחסדם ותוקפם בפני הפורענות אבל להכניע את הקמים עליהם תחתם מנא לן הא, לזה נרמזו לעפר הרומז כי לכאורה שהכל דורכים עליו אבל סוף סוף הוא קיים לעולמים והדורכים עליו נדרכים תחתיו והוא מכסה עליהם וזה המופת היותר חזק כי עם ישראל חי וקים לנצח בשגם שהוא ירוד סוף סוף הוא משגשג ועולה ומפריח ועי' בכוזרי באורך [בספר נבוכי הזמן הביא דוגמאות שכל אומה יש בה שלשה זמנים צמיחה וגידול בעת שיהיו הסדרים טובים וברבות הזמן תפרוץ בו אהבת התענוגים גאה וגאון גבור על חלש יתעותו הדרכים ותאבד החמלה ויושבת רוח האמת וירדו מטה מטה משא"כ אומת ישראל עם שיש להם שלשת הזמנים בכל זאת אח"כ עוד תחזור ותפריח ותשגשג לעליה אחרת ע"ש] ועי' להג' צה"ח בקונטריס דרכי משה שכתב שתמצא כמה מן העמים שנמחה שמם וזכרם נשכח מעל פני תבל כמו בבל אשור וכשדים וכו' ואנחנו הגם שמורדפים בלי חשך הלכנו בגולה וכו' עם שבט הרודה ובכל זאת לא נפרעה ולא נהרסה רוחניותו וככתוב כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' עש"ב. וזה הוא הדמיון לעפר דורך בסוף על הדורכים עליו מצורף לזה הדמיון לעפר מ"ש במד"ר מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כך בניך אין מתברכין אלא בתו' ע"ש, וזה הוא העיקרי המקיים עם ישראל שתמיד יהא נצחי כי הדת האלקית שומרת אומתה שלא תאבד גם זהו הרמז מראה הסולם שראה יעקב אבינו עולים ויורדים בו כי נבואת האבות הוא סי' לבנים כידוע ברמב"ן בכמה מקומות ומתאים הדבר יותר עם מ״ש הראב"ע בפ' תשא כי מזל ישראל הוא מזל דלי א"כ בו שפיר תוצדק הסגולה הזאת והוא כשיורד עד למטה הוא חוזר ועולה ולא יאבד חלילה אחר ירידתו כאחרים במקום אחר כתבתי בס"ד כונת הש"ס בברכות (ה'.) במערבא אמרי נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל (עמוס ה' ב') ע"כ, דאין הכונה שהוא בצורת תפילה שלא תוסיף לנפול דהרי הוא סותר הכתוב אלא שהם מפרשים כונת הכתוב וחתוך הנגינה שבו כדי שלא יסתור את המוחש כמזל דלי שהרי הוא מוכרח לקום כשיורד עד למטה וזהו אומרו נפלה לא תוסיף כלומר שלא תוסיף לנפול עוד שהגיעה עד לקרקעית