אהל יעקב מז

ולכן לא נשנית בסיני כדי שלא תנהוג רק בישר' חפשתי בספרים למצוא סמך לזה אינה ה' לידי ס' הג' מנחת חינוך ושם ראיתי בקומץ מנחה מצוה רל"ו דפשיטא ליה למר דהמאבד עצמו לדעת הרואה אותו ולא הצילו לית ביה לאו דלא תעמוד על דם ריעך ולא עשה דוהשבות לו לרבות אבידת גופו ע"ש, ולקוצ"ד קשה לומר כן והוא דברודף אחר חבירו להורגו אזי הרואהו מלבד דחייב בלאו דלא תעמוד על דם ריעך ועשה דוהשבות עוד בה דהותר דמו של אותו הרודף שיהרוג אותו אם אין יכול להציל הנרדף באחד מאיבריו של רודף וכמ"ש ברמב"ם ה' רוצח פ"י, רק הנרדף חידש הריב"ש שאינו חייב לדקדק בזה וכמ"ש במש"ל ה' חובל ומזיק בסוף ע"ש הכנה"ג בלשונות הרא"ם (פ' וישלח) כתב אם הרג רודף שהיה יכול להציל הנרדף באחד מאיבריו של רודף ולא הציל אלא הרגו אם הוא בזמן מלחמה דרבים לוחמים פטור רק בזמן שלום חייב ופי' בזה מש"ה וישם דמי מלחמה בשלום שהיה יכול להציל ולא הציל כמו בזמן מלחמה ע"ש ודפח"ח] אמנם במי שהוא רוצח להרוג עצמו אזי הרואהו אם אינו יכול להציל אותו ע"י אחד מאיבריו רק שיהרגהו בזה פשוט הוא שלא יהרוג אותו כי מה תועלת שיהרוג אותו כדי שלא יהרוג עצמו וזה סברא פשוטה וכמ"ש בסנהדרין (ע"ג:) בתוס' ד"ה חד למעוטי עע"ז וז"ל דאיך יחלל הוא שבת להרוג אותו כדי שלא יחלל הוא שבת ע"ש (עי' או"ח סי' שכ"ח סיו"ד) וכן קי"ל לדין היפך ראב"ש ובמש"ל ה' שבת פכ"ד הא דניתן להצילו בנפשו לא שייך בשבת ע"ש [במורה ח"ג פ' מ' כתב הטעם וז"ל זה הדין ר"ל שיהרג מי שישתדל לעשות החטא קודם שיעשהו אינו אלא בשני המינין בלבד הרודף אחר חבירו להורגו ורודף אחר נערה להיותו עון שאי אפשר לתקן טעותו אחר היותו אבל שאר עבירות כע"ז ושבת אשר לא יזיק בהן לזולתו לא יהרג בהם על המחשבה עד שיעשה ע"כ] הכי נמי פה דכוותה אבל בענין שיכול להצילו מהעבירה הגדולה של אבוד עצמו אם הוא במציאות שיכול להצילו ע"י שיזיק לו אחד מאיבריו נלע"ד דחייב לעשות כן דנשמת ישראל הכל חייבים בשמירתה אשר זה בכלל כביד של חלק אלו"ק ממעל ובירוש' הבי"ד הסמ"ע בחו"מ סי' תכ"ה שחייב אדם לכנוס לס' סכנה נגד ודאי חיים דחבריה ע"ש ותדע דהא קי"ל (בטואה"ע סי' ט') מי שנשא קטלנית כופין להוציא ובב"י הטעם דהוא בכלל שופך דם האדם ע״ש הרי שאנחנו חייבים לחוס על חייו הגם שהוא מפקירם והגם דיש חולקים שם הוא מטעם אחר וכמ"ש הרשב"א טעם לרמב"ם אבל בזה המפורש להדיא הא ודאי דחייבים ומ"ע אית בה וכן מצאתי קצת ראיה בברכ"י או"ח סי' ש"א ס"ק ו' מעשה בנערה ישראלית ששתתה סם המות בליל שבת ובאו אצל האיש שאתמחי בקמיעא לתתה להשותה סם המות ומקיא ומתרפא וכן עשה כתב הקמיעא בליל שבת ותכף הקיאה ועמדה על בוריה ע"כ הרי דשרי גם לעשות איסור בשבת להצילו מאבוד עצמו כ"ש וק"ו היכא דאין שום איסור דחייב להצילו כדי להצילו מאיסור מאבד עצמו דפשיטא דהתם שהתירו בסתם אף שהיא עומדת במרדה ולא חזרה בתשו' דעכ"פ הם מצילים אותו מעבירה זו והם מקיימים מצוה רבה כנלע"ד ועי' בהלק"ט ח"ב סי' רל"א במי שעשה עצמו טריפה אם ב"ד ממיתין אותו וכתב דלמ"ד