אהל יעקב מו

רש"י מרז"ל (בב"ר פי"ד או' ה') וייצר ה"א את האדם שתי יצירות אחת בעוה"ז ואחת לתחיית המתים ע"כ. וצריכים לדעת מה באו לרמוז בזה עוד בה למה רק פה רצה הכתוב את זה ולישב זה אקדים מ"ש בעניותי בסה"ק שופרי' דיעקב בפ' בראשית ושם חידשתי לומר שהברואים שנאמר בהם הויה כמו ויאמר ה' יהי אור יהי רקיע יהי מאורות אזי הם עצמם קיימים לנצח משום שנתייחס בריאתם לכביכול אבל אותם שהם קיימים רק במין ולא הם עצמם רק תמורתם וזרעם נתייחס הבריאה לאחר כמו תוצא הארץ נפש חיה תדשא הארץ דשא ישרצו המים ובכן הם אשר מולידי' ומוציאים לבד וכב"י נתן להם הכח שהם יוציאו מעצמם. ועתה זכיתי ומצאתי ראיה לדברי בפסיקתא [הובאה בילקוט שמעוני מ"א ח' ס"ג] ראיתיה בבני יששכר בפ' ויזבח שלמה את זבח השלמי' לפי שנא' קח מאתם והיו לעבוד את עבודת ה' רבי חמא אמר בבית עולמים הקריבום וכו' אמר ר' מאיר עד עכשיו היו קיימות ולא הוממו ולא הטריפו וכו' וכו' עש"ב. הרי מפורש משום שנאמר בהם הויה עד אותו זמן נשארו ובכן שפיר נאמר בבריאה שנאמר מפי ה' הויה שיתקומו עצמם תמיד לנצח שנתיחס הבריאה אליו יתברך. ובכן בבריאת אדם קשה דהא כתיב ויברא אלקים את האדם וא"כ היה צריך להיות קיים ולא במין אף שחטא אחר שנתיחס בריאתו אליו כביכול ולזה קאמר המדרש וייצר בשני יודין אחת בעוה"ז ואחת לתחיית המתים וא"כ האדם יש בו תרתי כי במ"ש נעשה אדם שנשתתפה האדמה בבנין חומרו הרי היא כשארא וקיים הוא רק במין ומת וזרעו עומד תחתיו ובעבור שנתיחס בריאתו אליו כביכול הרי הוא קיים כי הנשמה חיה לנצח ולא תאבד ועליו נתייחס הבריאה אליו ברוך הוא וזהו וייצר בשני יודין וגם כי שוב ישוב בתחיה בגוף עצמו עם הנשמה ודוק: ואגב ריהטאי נתעוררתי בדבר לחדש בדין המאבד עצמו לדעת דתלוי בכתוב הנז' ואך את דמכם וכנ"ל דהוא לא שייך רק בישראל ולא בבגי נח הקדומים כפי הכלל שבידינו מרז"ל (סנהדרין נ"ט.) דכל מצוה שנאמרה לב"ן ולא נשנית בסיני לישר' נאמרה ולא לבני נח דהכתוב הנ"ל לא נשנה והגם דכתיב וחי בהם ללמדנו שלא ימות בהם אין שם אזהרה א"כ ממ"ת ואילך הוא רק לישר' וע' להג' פנים יפות פי' בפסוק מחוטב עצך דאיך קבל מרע"ה גרים אחר שלא מלו משום דלא נשבה להם רוח צפונית ואי אפשר להיות גר עד שימול ויטבול ותירץ דהרוב אינם בסכנה ובישר' דכתיב וחי בהם אין להכנס לס' סכנה אבל הבא להתגייר יכול למול אפי' בחשש סכנה ע"ש ועי' בשו"ת חת"ס בסוף הספר מ"ש בזה ע"ש. הרי להדייא דבב"ן לית ביה לתא דוחי בהם וגם באזהרה דאך את דמכם כיון דלא נשנית דכוותה וליתנהו בה ונדרוש הטעם בזה אולי משום דישראל נקראו בנים למקום ונשמתם היא חלק אלו"ק ממעל וכנ"ל ועי' במורה ח"א פ' ט"ו כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שיחצב ממנו ע"ש, וזהו קרוב לפשט הכתוב בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו כי עם קדוש אתה וכיון שאתה קדוש הוא משום שנשמתו חלק אלוק וכשאתה מתגודד בגופך שהוא נרתק של הנשמה אתה מרים ידך במלך ח"ו ובכן זה יאמר בעם ישראל (וכן עם המאמינים בה' ברוך הוא) אבל לא באחרים