אהל יעקב מג

ראיתי דהק' בהרב המוסאטו שכתב כי ידמו מעשה הנשמה אל מעשה ה' ע"ש עוד זאת ירמוז אל הנ"ל דשפיר יוצדק ההלול לה' היות שבשניהם המופת שוה וכנז"ל [וכרגע נראה לי כעת בעת ההעתקה בס' אור ה' ושם בכלל ב' פט"ז ראיתי שהביא דברי המורה וסתר אותם והאריך לסתור גם את ההקדמות וגם כתב לסתור גם אם ההקדמה אמיתית והיות קשה עלי עתיקא מחדתא שזה שנים רבות שכתבתי את זה לא יכולתי להשיג בזה כראוי עיניך תחזינה גבור החיל ליישב דברי אור ישראל וקדושו] והנה רז"ל (בילק"ש סוף תהלים) דרשו על כל נשימה ונשימה תהלל יה ע"כ. והענין מקביל למ"ש הרב הק' אור החיים בן עטאר בפ' ויקרא וז"ל אין לך אדם מישראל שאין יורד לו כבר מבורר כי נשארת הנשמה חיה ולא תאבד אפס כליל ח"ו וא"כ חזרה התמיהה למקומה מדוע לא זכר אותה שזה לא נכלל בעונש ועם שיש לישב קצת דב"ק מ"מ לפי מש"ל יתישב עוד דהשארת הנפש אינה דבר הכרחי לכל הברואים שהיא תלויה במה שהגיע אליו בפועל בתחי' אחר שהיא רק כח הכנה לבד וא"כ אין זה שייך לעקרים שהרי אם זכה עצמו וטרח עד שהשכיל וקנה קנין עצמי בפועל אחרי התבוננו בהשכלת המושכל והשכיל בפועל בהשכלתו אזי אותו הקנין נשאר חי עמו לנצח לעולמים ואם לאו אינו כלום וכח ההכנה שלו עלה בתוהו ואבד ונמשל כבהמות נדמו אין שארית למו כלה ענן וילך: אך חלילה וחלילה ליחס לאותו צדיק וקדוש האור הבהיר הזה את הסברא הזאת וכבר נרעשו בדב"ק המפרשים סביב ספרו האפודי וקשקש וש"ט והכוזרי מאמר ה' ע"ש והרב בעקרים מ"ד פכ"ט אתר שהאריך בזה דשתי הדעות אם היא עצם נבדל ואצולה ממרום או כח הכנה לבד יחס לזה מחלוקת רז"ל אם נוח לו לאדם שנברא או לא טש"ב, וע' רבינו בחיי פ' אחרי ובנשמת חיים ח"א פ"א וז"ל שם נשמה לא תאמר רק על השכלית הבאה מן השמים נשמה גימט' השמי"ם ע"ש וע' שם עוד פי"ג שהשוה דעת הפילוסופים עם המקובלים שהנשמה טרם בואה מתלבשת בגוף דק מאד ע"כ והרב אברבנאל בס' מפעלות אלקים ג"כ כי הנשמה בבריאתה נקשרת עם גשמיים דקים מהטבע השמימי בלתי מושג לחוש הראות ע"ש וע' להג' בשו"ת יכין ובועז מדף מ"ח ואילך שהאריך הרחיב לקעקע סברא זרה זו שהנשמה היא הכנה עש"ב, והג' האחרון צה"ח בקונט' תפארת למשה הביא מחלוקת רז"ל במדרש (וע' רד"ק תהלים ק') בפסוק הוא עשנו ולא אנחנו קרי וכתיב ח"א ולא אנחנו בראנו נשמתנו וח"א ול"ו בויו אנחנו משלימים נשמתנו ע"כ שהראשון סובר שהנשמה ענין נבדל בפ"ע בצביונה מתחילת ברייתה וכו' והשניה היא בדיעה שהיא כח הכנה לבד ואנחנו משלימים אותה בשכל ומשכיל בפועל ע"ש, וכבר קדמו בזה הרב אלבלידה ע"ש וע' בנשמת חיים מ"כ ע"ש אחרי שהארכנו בזה וראינו שהאמת נתברר שהנשמה אצולה ממרום אז חייבים אנחנו להבין באמיתות כונת המורה נבוכים דודאי גם הוא סובר כן דהיא שכל נבדל מגבוה וע' בפ"ד מה' יסוה"ת ה"ט צורת הנפש אינה מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה (הכוונה נשמה החיונית) אלא מאת ה' מן השמים לפיכך כשיפרד הנפש מן הגוף ותאבד הנשמה (פי' הנשימה) מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף לא תכרת הצורה ההיא הוא האלקים אשר נתנה ע"ש, הרי דב"ק כמעט מפורשים שהרוח היא רק הכנה איך נאמר בה נתנה שפי' שאמר שהע"ה והרוח תשוב אל תשוב אל האלקים אשר נתנה ואם היא עצמה