אהל יעקב מב

שלא מצינו מדבר בלתי חי אבל אם הכונה על פירוש מדבר שהוא משכיל שהוא רוחני ואינו נרגש אזי יחיבהו המופת אף שלא ראינוהו כל שראינו החלק האחד לבדו וראינו את השנים המורכבים ביחד באדם יחויב שיש משכיל בלתי חי וכמו הנועע ומתנועע שמצאנו החלק האחד מתנועע שאינו מניע ומצאנו שניהם שאז נתחייב החלק השני לבדו מניע בלתי מתנועע שהוא השי"ת שלא תשורהו עין רואי דכוותה בנשמה המשכלת והמופתים שוים המה ומתוק לחיך מאמר החכם במליצתו הצחה בני דע נפשך ותדע בוראך ע"כ והגם כי לפשטא הכונה היא על השלילה שאם נפשך שעמך אין אתה יודעה א"כ איך תרהיב עוז לדעת מבוראך מ"מ יתפרש ג"כ ברמז על זה שלדעת חיוב מציאות הבורא במופת תקח המופת הדבוק אתך באותו שיש לנפשך כי הנושאים בדמיון שוים המה וכנ"ל, והחוקרים כתבו עוד דבר נחמד והוא כל עגול בחיוב יעמוד על נקודתו שהוא העמוד ונקודה האמצעית של גלגל השכל הוא העולם ונקודת העולם הם בני אדם ונקודת בני אדם הם הנשמות וכל נקודה שלא תאבד עגולה לא יאבד ואחרי שאי אפשר שיאבד גלגל השכל נדע שלא תאבד נקודתו שהם הנשמות עכ"ל, אחרי כל הכתוב האיר ה' את עיני וראיתי בעקרים מ"ד פרק למ"ד באורך כל הדעות ואחר שהביא גם דעת הרמב"ן הביא עוד דעת אחד מגדולי תלמידי הרמב"ן על השתלשלות היצירה בעלי שכל על שלשה מדריגות וכו' ומ"ש עוד בישוב ה"ר אהרן הלוי ז"ל בזמן שיגיע תחיית המתים מה שיחדש הקב"ה לכל אחד מהצדיקים גוף אחר באותו מזל שהיה לכל אחד מהם תחי' שוה בשוה ויעמדו ויאכלו וישתו ויולידו וכו' וכו' ואחר זה לימים רבים אחר שישיגו השלמות שאפשר להם להשיג כ"א וא' לפי מדרגתו ראשון ראשון כאשר יושג זה השלימות שאפשר לו להשיג הרי זה לחפצו ולדעתו יעלה לענין אליהו עש"ב בדב"ק הטהורים שארוכים הם והם דברי אלקים חיים למתבונן בהם בישוב הדעת ודוק: ועפ"י האמור שראינו כי המופת שוה בחיוב מציאות הבורא וכן בחיוב *השארת הנשמה האצולה ממרומים ארמוז בס"ד כונת הכתוב כל הנשמה תהלל יה דיחס הלול לה' שהוא שייך לנשמה כי מלבד האמת משום שעליה נאמר בצלם אלקים עשה את האדם ועי' בהראב"ע *יביאה בס"ד הדבור המובא בספרים במציאות הנשמה המשכלת אם היא עצם נבדל ואצולה ממרום או היא רק כח הכנה לבד עיניך תחזינה לכאו' כי היא רק כח הכנה לבד והוא ממ"ש במורה נבוכים ח"א פ' מ"א ופ' ע' וז"ל הנשמות הנשארות אחרי המות אינם הנשמות ההוה באדם כשיתהוה שזאת הוה בעת התהוותו כח הכנה לבד והדבר הנבדל אחר המות הוא המגיע בפועל עכ"ל, דמשמע דסובר כי רק הכנה לבד בפשט הדברים ואם פי' דבריו כן יתישב מה שהק' השר אברבנאל בס' ראש אמנה (פט"ז סט"ו) על הרב המורה דלמה השמיט מכלל העקרים אמונת השארת הנפש והשיב שזה נכלל בכלל אמונת שכר ועונש שהגמול הגדול הוא חיי עוה"ב ועונש הגדול הוא הכרת בזה ובבא ולהיות זה בכלל לא הזכירו בפני עצמו ע"ש ולקוצ"ד לא הבנתי ישובו דאחפי דלפי מש"ל וכן הוא עצמו כתב בספרו על הנשמה שלא תאבד וא"כ אף שחייב כרת הוא שנבדל מחבריו ומתענוג זוהר עליון וההשגה הגדולה שישיג שם שהוא נכרת ממנה שאין דמיון לאותו הצער והיסו' הגדולים שיש כמו הכרתתו מזוהר זה נא תשובה פ"ח מ"ש בזה) אפי"ה