אהל יעקב מא

חי אך יש לדחות לזה פשוט כי מלבד שאין להביא ראיה מאגדות למושכל וע' ירוש' פ"ק דפיאה ובכ"מ שאין משיבין באגדה ע"ש עוד זאת יש לדחות ולומר דהתם מלאך דיבר בעדם וכמו שפי' כמה מן הגדולים על פי האתון והנחש (אך רז"ל במדרש אמרו באתון אחרי שדברה מתה ע"ש ועי' מג"ע פ' בלק ואכ"מ): אמנם לקוצ"ד קושיתו מעיקרא ליתא ונקדים לומר כי פשוט וברור מה שאנו קורים לאדם חי מדבר אין העיקר והתכלית של האדם שעליה נקרא אדם הוא הדבור שהרי הוא שוה עם נביא הדיר בטבעו וכן הפילוסוף האלקי עד היותר סכל וטפש שבברואים שכולם השתוו בו היתכן שזאת היא הצורה הנכבדה שבאדם הא ודאי כי אין זה רק צורה מינית כמו השחוק דשייך רק באדם שהלא כח הדבור שבאדם הוא רק בעבור שיש לו לסתות רחבים שעל ידם יוכל לחתוך הדבור שהרי גם העוף הנקרא פפאגאיו בעבור שיש לו לסתות רחבים קצת משאר עופות הוא מדבר איזה דברים שהדבור הוא רק כלי שרת להוציא החוצה מה שהשכיל אם חכם ואם טפש הכתיבה לרחוק והדבור לקרוב גם האילם נקרא משכיל וכמ"ש בחגיגה (ד"ג.) דהנהו תרי אילמי וכו', ונמצאו אח"כ יודעים ספרא יכו' וע' בכוזרי מ"א אות פ"ט אשר ידבר וישכיל ממשה אינו לשונו ולא מוחו ולבו רק הם כלים למשה ומשה נפש מדברת ע"ש, והגם שהוא דבר מהנבואה כדמותו תקיש ממנו להשכלת האדם כי כולם הם כלי שרת נהשכלה ומאמר החוקר הובא בעקידה שבאדם הוטבעו בו כל החמשה מינים גופו בשר ועצמות זה דומם הזן והמגדל הוא תשמישו בה' חושיו הוא חי כבהמה ובשכלו המעשי שהוא מבדיל בין זה לזה הוא חי מדבר ובהשכלתו בדברים עליונים ובהפרדת הצורות ויתבונן בתארי השי"ת היא חי משכיל ע"ש, ועוד מבואר במורה ובמפרשיו שעיקר השבח וההלול הוא מה שיתואר בשכל והוא העצם אבל מה שיבטא האדם בשפתיו הוא רק להודיע לזולת מה שהשכיל אין אומר ואין דברים השמים מספרים כבוד אל ע"ש. ובה' יסוה"ת פ"ד אותה הנפש אין אנו קורין לאדם מפני השפה והדבור בגרון וכו' ולפיכך אדם שאין בו דעת הוא כמו הבהמה אעפ"י שהוא מדבר הוא גולם לצורה ע"ש. הארכתי בזה ללא צורך היות שהיה לי ויכוח עם רב גדול ספרדי אהובי וחביבי זכרו לברכה וכתבתי לו כל זה והודה לדברי כי לא הדבור הוא העיקר ומעתה אחרי כל הכתוב אזי השאלה של בעל העקרים היא עצמה תוודע ותתאמת במופת כי אחרי שראינו וידענו חי ומשכיל בגוף אחד ומצאנו חי ואינו משכיל אם בבהמה שאין לה כלל רק החיונית וגם באדם עצמו הסכל הגמור שאין לו שום השכלה וכן הקטן האטום בשכל יחויב במופת שיש משכיל בלתי חי חיים שבגוף רק שכל נבדל קיים אחר המות והגם שלא תרא' בחוץ הוא בעבו' שהיא רוחנית ואנחנו בגוף גשמי לא נרא' אות' כאשר נא נרא' השכלים הנבדלי' שגם האויר הנרגש בגשם לא נראה אותו ובהפרד הנשמה מהגוף היא תראה את חברותיה (גם עתה יחי"ס הקדושים כמו האר"י הק' היה רואה את הנשמות העולות ויורדות דרך העמוד) ומה שתמה שלא מצינו מדבר בלתי חי זה יוצדק אם פי' מדבר הוא כמשמעו בקול ובחתוך אותיות שאזי פירושו על עולם הזה תיקשי