אהל יעקב לט

מתחי' ודבר זה הוא מוחש ומורגש וא"כ יש לומר כי בארבעים יום הראשונים יש לומר שהיו המים כ"ה כ"ו כ"ז אמות בארץ והיתה שוקעת במים עד שיעור זה ואפשר דלזה היה הזפת על פני כל קימתה ולא רק שיעור השקיעה ויותר מעט מפני שהיו במים בתחי' עד קרוב לשיעור קומתה ומעתה זהו דאמר הכתוב ביתור הלשון וירבו המים וישאו את התיב' דקשה למה עד עתה שרבו המים בסוף המ' יום אז וישאו והלא יש הרבה מעשרים אמה והיא די לה בי"א אמה לז"ק כי פה ותרם מעל הארץ שלא היא באה בגבול המים אלא המים באו בגבולה לזה הוצרך ריבוי המים כל כך שאז יוכלו להרימה מהארץ ודוק כי הוא קרוב לפשט ונכון: ותנח התיבה וכו' על הרי אררט, טעם שנקט הרי לפי פשטא יש לומר הוא אחד מהרי אררט כמו ויקח מאבני המקום. ויש לחלק דהתם כתיב מם מאבני תתפרש שפיר אחת, אך יש לומר עוד עפ"י מ"ש הרב תבואת הארץ וז"ל בדרך מטיפלים לארזרום יש הר גבוה י"ג ושלש מאות רגל הוא אררט ויש לו שני ראשים והאחד גבוה מחבירו ומרחוק נר' כאלו הר אחד מורכב משני הרים וביניהם תלם וכו' ע"ש, וא"כ אפשר דעל אותו הר נחה התיבה ולזה נקרא הרי ומדויק חשבון רבותינו דשקוע התיבה במים י"א אמה דהוא לפי חשבון שנחה התיבה על הר היותר גבוה שבאררט ולא זכיתי להבין דברי הרב המצבים שכ' שהרי אררט הם נמוכי' וכו' ע"ש. ואיך יבוא חשבון רז"ל על שקוע התיבה י"א אמה כמובן ועוד שהחוש מכחיש זה כמובא במחקרי ארץ שהרי אררט הם ההרים היותר גבוהים מאד ע"ש ודוק: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש רז"ל (הובא ברש"י ע"פ זה) דרשו אזהרה להורג את עצמו ולפי פשטא אמרתי ומצאתי שכיונתי בזה לדעת רנה"ו בספר המדות (ראיתיו לרגע במושבת זכרון יעקב) דדיוקם הוא מתיבת דמכם לנפשותיכם שפי' דם שהנפש תלויה בו וידרשנו מיד כל חיה שפירושה הנשמה שנקראת חיה שלא ישלוט בה הכליון ידרוש עון זה ממנה וזה דבר יקר שבתו' כתוב השארת הנפש ומפורש מצאתי עוד בקמא (דצ"א:) וז"ל ר"א אומר מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם ע"ש. והנה במקצוע זה האריכו בו רבים ושרים כל שלטי הגבורים באריכות גדולה ובמופתים נאמנים וישרים ובקצרה נציין ע' ס' הישר לר"ת והר"ן בדרשותיו באורך ובעלי התוס' עה"ת בפסוק וישע ה' אל הבל והרי נהרג מיד אע"כ צ"ל שקבל קרבנו וזיכהו לעוה"ב ע"ש. וע' בנשמת חיים לר"מ בן ישראל וענין העקידה תוכיח כי מה הוא עונש המר שיפחד ממנו שלבעבורו יבכר לשחוט בנו יחידו ואיזהו דבר מר מזה אם לא בשביל נשמתו החיה לנצח בגבהי מרומים שתכליתה היא רצונו יתברך וכמ"ש החכם ומה לי מהזמן אם לא רצונו ואם אינך מנתי מה מנתי ע"ש (ואולי לזה מכריזים במלחמה על המארס אשה ולא לקחה והבונה בית ונוטע כרם פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה וכו' דמלבד צער הקרובים עוד יש צער לנשמת המת שתצטער בראותה אח"כ אחרים יקחו יגיעו שהוא לא נהנ' עדיין ממנו) וכן בכתר מלכות לרשב"ג כ' והנפש החכמ' לא תרא' מות אך על עונ' תקבל עונש מר ממות ע"ש. ועי' רמב"ן בפסוק ויפח באפיו נשמת חיים ובפ' אחרי בפסוק ונכרתה הנפש ההיא מלפני כי הכרתת