אהל יעקב לו

ולומר דגם מחשבת עריות היא כמעשה משום שבמחשבה עושה זווג מחשבה לבטלה ותכף נעקרה הטפה ונזדעזעה רק שלא יצאה ובסוף גומר הפעולה על משכבו וכמ"ש רז"ל (כתובות מ"ו.) ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבוא לידי קרי בליל' ע"ש. וגם דבמחשבה הוא שונה בהרהור כמה פעמים ואפשר דזה הוא רמזו רז"ל (יומא כ"ט.) הרהורי עבירה קשים וסימניך ריחא דבשרא ע"כ, דכמו דבריח הבשר החזק הוא מריח וחוזר ומריח בתאוה כן הוא בהרהור עבירה היצה"ר ממתיק לו העבירה עד שכל רעיונותיו בהולים המה בה כי בכל העבירות גניבה גזילה וכי' המחשבה היא קצת והעיקר הוא אותו האבר המיוחס לאות' מלאכה של העבירה אבל הרהור עריות כל כחות הגוף עורקיו ודופקיו וכל גיד הוא נותן מכוחו לזה והמחשבה שלטת על כולם בעבירה של חיותם ולזה עון השז"ל נקרא עון סתם כי עון מנא עי"ן ו"ו נו"ן גימט' רמ"ח כי רמ"ח אבריו משתתפים בו ואין לך עון אחר כמוהו ולכך נקרא עון סתם ואפשר דלזה העולה כולה כליל לגבוה משום דהיא באה לכפר על הרהור הלב וזה כל הגוף חטא ביחד ובדין שתהיה היא כליל לכפר על כל כלל הגוף שחטא בכולו [עי' רבינו בחיי פ' נצבים (ע"פ כי בשרירות לבי אלך) כמה פירושים בפי' מאמר זה' ובילק"ר הטעם משום שהמחשבה הבאה מכח השכל וכשהוא חוטא במבחר מדותיו החטא יותר גדול אין דומה המשתמש בעבד למשתמש בבן חורין ע"ש וכדב"ק זכורני במורה נבוכים ע"ש וכן ראיתי עתה בשערי קדושה למהרח"ו ע"ש] ומעתה זה אומרו רבה רעת האדם בארץ רעת רומז על הע"ז שנקראת רעה וגם העריות שנקראת רעה ככתוב הרעה הגדולה וגם האדם שהוא ב"ן נקרא האדם כמ"ש התוס' ריש ע"ז חי' בין אדם שהוא רק לישר' להאדם שהוא ב"ן שהם בכל מחשבה רעה נענשים כנ"ל. ועוד כי יצר מחשבות לבו רק רע כל היום שחושב בעריות ועוד מחשב ועי' בזוה"ק (ברא' דס"ו:) אמר ר"ש לית לך מילא בעלמא דקני לה כמו חובה דברית וכו' ע"ש, (דורשי רשומות אמרו הכל תלוי במז"ל ר"ת מוציא זרע לבטלה כי המזל מתהפך עליו לרעה ע"ש עי' באה"ע סי' כ"ג והאר"י הק' כתב כי אשת זנונים עושה גוף אל אותה הטפה רחמנא לישזבנן) ונסיים בכי טוב ישראל קדושים גם בזווג ההיתר הוא דוקא בליל שבת שלא יהיה בזווג שום פגם פריו יתן בעתו ורמזו שבת מלא שין בית תו אותיות הנעלם הם גי' עתו וכן רמזו את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם נוט' אשתך אהוב בני ישר' את השבת ר"ת ביאה כי בשבת יתרבה כח ההכרה והיראה כמ"ש הראב"ע בבראשית. והטעם לתוס' נשמה יתירה בשבת וכאשר רמזו בכתוב וביום השביעי שבת וינפש ס"ת שתים ע"ש ותחת ששאר עיבדי ע"ז נחלש נפש חיותם כי בשבת שולט שבתי שהוא מורה על יללה ועצבון ולכך נחלש חיותם להיפך בישר' שהם דורכים על המזל תתגדל נפשם בתוס' נשמה יתירה ובשמחה ולזה הזווג בו ממשיך נשמה קדושה ועליונה מהמזל אל הולד ודוק: